# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/24/

וכל זה הוא בחינת תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום, בין יציאת יום זה לכניסת יום השני שאחריו, שיש בזה סוד נפלא ונורא מאד - סוד תחלת הצמצום, שהוא בחינת 'בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו' (ברכות ב:). כי הוא סוד נורא שאי אפשר לעמד עליו סוד הצמצום הנ"ל. אבל עתה צריכין לתקן כל זה על־ידי אתערותא דלתתא, ועקר אתערותא דלתתא היא תפלה, על־כן תקנו אז תפלת המנחה שצריכין לזהר בה מאד. כי אז צריכין לזהר מאד להתפלל בכונה ולשום כל לבו עליה, כדי לתקן הצמצום שבין יום ליום, שהיא הסתלקות יום זה וכניסת יום אחר, שהיא בחינת הסתלקות אור השכל של התגלות אלהותו ומלכותו יתברך, שהוא בחינת אור היום העובר, וכניסת צמצום ואור חדש של התגלות מלכותו יתברך של יום השני. כי אין שני ימים שוין, ובכל יום ויום השם־יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית, כדי להכיר את עצמו עם העולם בשכל חדש באפן שכלם ידעו אותו וכו'. ואף־על־פי שנדמה שעוברים כמה ימים ששוכחין אותו יתברך יותר, אבל עקר התקון על־ידי גדולי הצדיקים שבכל דור ודור, שמכירין אותו בכל יום מחדש, וממשיכין השגת אלהותו יתברך בכל יום בצמצומים נפלאים חדשים, באפן שיודיעו אלהותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם.

כי בחינת בין הערבים שאז זמן תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום, שהיא בחינת בין דרגא לדרגא, בין השגת אלהות שביום זה להשגת אלהותו שביום שלאחריו, שבהכרח שיהיה ירידה קדם העליה שבין דרגא לדרגא, שאצל הצדיקים הירידה היא איזה הסתלקות דעתם הקדוש וכו', שהיא בחינת עריבת וחשכת יום זה שהיא חשכת אור השכל וכו'.

אבל אצל רב העולם יש ירידות ממש על־ידי הפגמים והעברות שלהם, רחמנא לצלן, והצדיקים עוסקים בכמה תקונים להחזירם בתשובה.

ועקר התשובה הוא בבחינת בין הערבים, שהיא בחינת תפלת המנחה. כי העברה והקלקול, חס ושלום, היא בחינת הסתלקות האור. אבל מאחר שכבר היה קצת אור, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון (ברכות נז.), ובודאי כבר עשה כמה מצוות וטוב. ועל־כן אפלו אחר שנסתלק ונחשך האור על־ידי פגמיו, אז עקר העבודה להשתדל לשוב בתשובה לחזר ולהמשיך האור בתוספת מרבה, בבחינת (איכה ה, כה): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", הינו 'כקדם', כמו שהיה מקדם בתחלת הבריאה שהאיר האור ונתעלם וכן כמה פעמים, שהכל בשביל התקון ומשם כל הבחירה כנ"ל. כמו כן יחוס עלינו וישיבנו בתשובה לפניו, ויחדש ימינו מיום אל יום, שנזכה ביום שבא לעלות למדרגה גבה דיקא על־ידי הירידה, בבחינת ירידה תכלית העליה. כי מאחר שכבר היה איזה אור ונסתלק - יכולין אחר־כך להמשיכו בתוספת מרבה בהתחדשות נפלא יותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה, כמובן בספרים הנ"ל, בענין הצמצומים. והכל היה בשביל האדם וכו' כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח הצדיקים הגדולים שזכו לכל זה בשלמות, רק שצריכין להתעורר להתקרב אליהם וכו', כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר להתתקן, וכנ"ל: