# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/26/

וזה בחינת פרשת החדש שקורין קדם פסח, שהוא מצות קדוש החדש, כי מצות קדוש החדש היא לתקן פגימת הלבנה שנמשך מענין הנ"ל, דהינו מפגם הצמצומים הנ"ל, כי עקר האור של שני המאורות שהם חמה ולבנה הוא אור השם־יתברך, שהוא אור האין סוף שהוא אור כל האורות, כמו שכתוב (תהלים כז, א): "ה' אורי" וכו'. ובתחלה ברא השם־יתברך את האור שהיה גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב.) על פסוק (בראשית א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב", שאור שברא הקדוש־ברוך־הוא בשבעת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, ראה רשעים שעתידין לצאת וכו' - עמד וגנזו לצדיקים וכו'. הינו שרצה השם־יתברך שהאור יאיר באור גדול מאד, אך עמד וגנזו, מפני שאין העולם כדאי להשתמש בו וכו', כי ראה שרב העולם יפגמו אם יהיה האור גדול ביותר, כי ירצו להסתכל בו חוץ מהמדה עד אין סוף, שזה בחינת רבוי אור שהיא בחינת חרבן העולם, על־כן עמד וגנזו לצדיקים וכו', כי רק הצדיקים הם כדאי וראויים להשתמש בו, כי הם יודעים לצמצם גם אור הגדול מאד.

אבל שאר העולם אינם יכולים להשתמש באור כזה שלא יצאו חוץ מהמדה כנ"ל, כי בודאי כל אחד יש לו גבול ומדה כפי מדרגתו, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמות יט, כד): "ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות", ופרש רש"י: 'אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו וכו' והעם כל עקר אל יהרסו' וכו' [וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה 'תקעו - אמונה' על מאמר רבותינו ז"ל שיש די באלהותו לכל בריה וכו', עין שם בסימן ה בלקוטי תנינא (אות ז)]. ומשנגנז האור הראשון עשה ה' את שני המאורות, שהם חמה ולבנה - "להבדיל בין היום ובין הלילה" (בראשית א, יד), ולהאיר על הארץ, כמו שפרש רש"י שם בפסוק: "יהי מארת" וכו'. ואז קטרגה הירח ואמרה: 'אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד' וכו', כי רצונה היה שיתגדל אורה ביותר, כי היתה מתאוה להאור הראשון שנגנז שהיו מסתכלין בו למרחוק מאד, ואמר לה השם־יתברך 'לכי ומעטי את עצמך'. כי מאחר שאתה רוצה להסתכל למרחוק אתה צריך למעט עצמך יותר, כי 'מאן דאיהו רב הוא זעיר ומאן דאיהו זעיר הוא רב', כי מי שרוצה להסתכל חוץ מהמדה צריך להקטין את עצמו ביותר, שזהו בחינת צמצום האור הנ"ל שלא יתלהב יותר מדאי וכו'.

ואז נתרעמה הלבנה וטענה עם השם־יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, במאמר רבי שמעון בן פזי וכו' (חלין בפרק אלו טרפות ס:), ואמר לה השם־יתברך 'צדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, דוד הקטן, שמואל הקטן' וכו'. הינו שאמר לה שזה עבודת הצדיקים הגדולים שהם מקטינים עצמן בבחינת (דברים ז, ז): "כי אתם המעט מכל העמים" – שאתם ממעיטין עצמכם וכו', כנ"ל (אות ה). וכמו שאמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים קלא, א) "ה' לא גבה לבי וכו' ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו" וכו'. שכל זה הוא בחינת מה שמצמצמין אור להביות לבם שלא יבער יותר מדאי וכו', ועל־ידי־זה דיקא זוכין להמשיך האור בהדרגה ובמדה וכו', עד שזוכין אחר־כך להאיר בלבם אור גדול בבחינת תקון וכנ"ל, שזה בחינת 'מי זאת עולה' כנ"ל, שזהו בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה, כי כל הפגם של הלבנה היה על שרצתה לקבל האור שלא בהדרגה וכו'. ועל־כן התקון על־ידי הצדיקים הגדולים המקטינים עצמן, כנ"ל.

וזה בחינת סוד קדוש החדש שנתקשה בו משה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא פרשת בא), והוא סוד העבור שלא נמסר אלא לגדולים, כי הוא סוד תקון הצמצום שקשה מאד לעמד עליו, שזה בחינת 'בין השמשות כהרף עין וכו' ואי אפשר לעמד עליו', כנ"ל (אות כד). ועל־כן מצות קדוש החדש שהוא פרשת החדש הנ"ל נאמרה למשה בין השמשות, כפי שפרש רש"י על פסוק (שמות יב, ב) "החדש הזה" - 'סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה'. כי קדוש החדש הוא בחינת בין השמשות, שאז עקר תקון הצמצום כנ"ל, שזה בחינת תפלת המנחה שהיא אחר חצות היום בין הערבים, כשמתחיל אור יום הקודם לצאת ושיכנס אור יום השני, שצריכין לתקן הצמצום של אור יום שלאחריו על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, שזהו בחינת תפלת המנחה, כנ"ל: