# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/29/

ועל־כן עקר התקון הוא בראש השנה, שהוא בחינת פחד יצחק, שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן תפלת המנחה (ברכות כו:), כי בראש השנה נברא העולם, שאז היה הצמצום של תחלת הבריאה. אבל מחמת שהיה בלי אתערותא דלתתא, היה צריך תקון על־ידי אדם הראשון שהיה צריך להתפלל תפלתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין ס:), וכנ"ל. אבל הוא חטא אז בעץ הדעת ולא התפלל תפלתו כראוי, כי הסתכל במה דלא הוי ליה רשו, וגם חטא במחשבה כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון סט דף צט:): 'במחשבה חאב', והשם־יתברך חמל עליו ועסק בתקונו. וכל זה היה אחר חצות בזמן המנחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:): "בעשירית סרחו" וכו', ואז "וישמעו את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג, ח), וכמו שפרש רש"י שם, כי כל קלקולו ותקונו היה בענין הצמצום הנ"ל וכנ"ל, ועל־כן היה בזמן המנחה כנ"ל. ועל־כן עקר התקון הוא בראש השנה, כי אז מקדימין ישראל לעסק בתשובה באלול ובפרט הצדיקים והנלוים אליהם, ועל־ידי־זה ממשיכין תקון הצמצום של בריאת העולם שהיה בראש השנה, ממשיכין עתה על־ידי אתערותא דלתתא שעל־ידי־זה עקר התקון, וכנ"ל: