# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/30/

והנה על־פי כל הדברים [הנ"ל], יתבאר כל ענין הארבע פרשיות שקורין קדם פסח. כי 'פרשת שקלים' כבר נתבאר (באותיות י, יב וכו'): שהוא בחינת תקון המשקל לקבל האור בהדרגה וכו', שזה בחינת בנין המשכן, שהוא בחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת ביתא תתאה, שעל־ידי־זה יש עליה לביתא עלאה וכו' כנ"ל, שכל זה היא בחינת התקון של תפלת המנחה כנ"ל, כי השקלים באו לכפר עוון העגל שחטאו לאחר שש בזמן המנחה. וכן מצאתי מבאר בירושלמי שקלים (פרק א', הלכה ג'), וזה לשונו: לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל וכו', הינו כנ"ל.

אחר־כך קורין 'פרשת זכור' - שהיא בחינת מחית עמלק, שזה בחינת המלחמה של המחשבה שצריכין להתגבר אחר הצמצום כראוי, להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות, שהם בחינת קלפת וזהמת עמלק, שהוא עקר הרע והסטרא אחרא שרוצה בכל פעם להתגבר במחשבות רעות והרהורים רעים, בבחינת (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך" - שהיא בחינת מקרה (תנחומא כי תצא ט), כמובא, שבא על־ידי מחשבות רעות, שהם עקר קלקול המחשבה. וכן מתגבר בחכמות חיצוניות ובכמה מיני בלבולי המחשבות, עד שרוצה להביא להרהר אחר השם־יתברך, ולבוא לכפירות, חס ושלום, שכל זה מעשה עמלק, וצריכים להתגבר כנגדו מאד מאד בכח הצדיקים משה ויהושע והזקנים שלוחמים עמו. ועל־כן צריכין לזכר היטב את כל אשר עשה לך עמלק, כדי לזכר להזהר ממנו - שלא יתגנב לתוך מחשבתו, חס ושלום, כי דרכו לארב על האדם תמיד, וכמבאר במקום אחר.

וזה כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות יז, טז) - 'נשבע השם־יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק' (תנחומא כי תצא יא). שם וכסא - זה בחינת ביתא תתאה וביתא עלאה, כי שם זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (שמואל־ב ח, יג): "ויעש דוד שם", וכמו שמבאר במקום אחר, שזהו בחינת ביתא תתאה, שהוא בחינת התגלות מלכותו כנ"ל. וכסא זה בחינת כסא המשפט, שהוא בחינת ביתא עלאה כעין מלכותא דארעא, שעקר אימת המלכות בכל מדינות מלכותו למרחקים היא רק מחמת השם ששומעין שמו שהוא מושל עליהם, ועל־ידי־זה נושאין עליהם על מלכותו, אבל עקר כסא מלכותו הוא בבית המלכות הפנימי, ששם יושב המלך על כסא מלכותו. ועל־כן השם הוא בבחינת ביתא תתאה שמתפשט שמו עד למרחוק, והכסא הוא בבחינת ביתא עלאה בבית המלכות הפנימי, כנ"ל. וכן הוא כביכול בבחינת מלכותא דרקיעא וכנ"ל. ונשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק שמתגרה תמיד כנגד זה, כנ"ל. ועל־כן השם־יתברך בעצמו לוחם עמו, כי "צופה רשע לצדיק" וכו' (תהלים לז, לב), ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו' (סכה נב:), שזהו בעצמו בחינת 'לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש', שכביכול, אין הקדוש־ברוך־הוא נכנס בביתו לישב על כסאו עד שימחה זכר עמלק, ויגדל שם כבוד מלכותו בכל העולם בכל הרחוקים מאד מאד, ואז דיקא יהיה עליה לשני הבתים וכו', וכנ"ל.

וזהו מלחמה לה' בעמלק מדור דור - כי הוא מתגבר מחדש בכל דור ודור בתחבולות עצומות, עד שהיה קשה לעמד כנגדו, אבל השם־יתברך לוחם עמו, ושולח ברחמיו בכל פעם צדיקים נוראים בחינת משה שלוחמים עמו וכו' וכנ"ל. וזהו בחינת פורים, שהיא מפלת המן עמלק, וכנ"ל (אותיות יט, כ, כא).

וזה בחינת (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו", בחינת נעשה ונשמע שצריכין להקדים הנעשה להנשמע כנ"ל (אות ו), שזהו בחינת 'קימו וקבלו', 'קימו' - בחינת נעשה בחינת קיום התורה, 'וקבלו' - בחינת נשמע ששומעין ומקבלין את התורה, והם זכו אז על־ידי מפלת המן עמלק לקבל את התורה מחדש כנ"ל. והעקר שזכו לבחינת קימו וקבלו, להקדים קימו לקבלו הנעשה לנשמע שהיא בחינת צמצום האור בהדרגה, ולהתגבר על המחשבות רעות עד שיקימו התורה בעבדא ומלולא, ואחר־כך ישמעו ויקבלו אור התנוצצות האין סוף בהדרגה ובמדה כראוי וכו', כנ"ל: