# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/31/

ואחר־כך קורין פרשת פרה אדמה שהיא מטהרת מטמאת מת. כי עקר המיתה נתהוה מחמת רבוי האור, שעל־ידי־זה היתה מיתת המלכים וכו' כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים שער ט, פרק ו). ואדם הראשון היה צריך לתקן זאת, וקלקל על־ידי חטאו ואז נגזר המיתה. והתקון על־ידי המשכן ששם מעשה הקרבנות, שכלם באים לכפר על כל העוונות שעקרם נמשך מבחינה הנ"ל מבחינת פגם הצמצום הנ"ל. כי על־ידי הקרבנות שבבית־המקדש מגלין, כי מלכותו בכל משלה, ואפלו בהמות ועופות יכולין להעלות לה' וכו', וכנ"ל (בסוף אות י). ופרה אדמה הוא חדוש יותר, כי מעשיה בחוץ (זבחים כ:), והיא בחינת תשובה, כי באה לכפר על עון העגל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יט, ד), כי פגמו בפני שור מהשמאל וכו', כמובא (שמות רבה מב, ה), שהוא בחינת פגם הצמצומים הנ"ל.

כי עקר כל העוונות והקלקולים נמשך על־ידי שאין נזהרין בענין תקון הצמצומים כראוי מתחלה ועד סוף. כי יש שלבו בוער ביותר חוץ מהמדה ואינו מצמצם אור להביות לבו כראוי, שזה בחינת רבוי אור שגורם שבירה, חס ושלום, שמזה באים כמה קלקולים, חס ושלום וכנ"ל. וכשמתגבר על זה ומצמצם האור כראוי - צריך לזהר ביותר להמשיך חכמת לב בבחינת יצירה לטב, שהיא להתגבר להמשיך מחשבות טובות ולהגבירם על המחשבות רעות, כי המחשבות רעות נמשכין מהצמצום שהוא שרש הדין, שהיה מכרח כדי שלא יהיה רבוי אור, כנ"ל. אבל תכף כשנתהוה הצמצום התחיל להשתלשל ממנו אחיזת סיגי הדינים, שמהם כל כחות הסטרא אחרא והיצר־הרע שהם המחשבות רעות, ועל־כן צריכין להתגבר מאד על המחשבות רעות כנ"ל, עד שיעבד השם־יתברך במדות ובמעשים טובים בפשיטות ותמימות עד שיגלה מלכותו יתברך וכו', כנ"ל.

נמצא שהעקר שבהכרח שיהיה לו צמצום שלא יתלהב יותר מדאי, אבל צריכין להמתיק הצמצום ולהתגבר שלא יינקו ממנו הסטרא אחרא על־ידי מחשבות רעות, חס ושלום, וזה כל עבודת האדם. ומחמת חטא אדם הראשון ופגם הדורות נגזר מיתה שבאה מפגם הצמצום, שלא יתתקן בשלמות עד תחית המתים. ופרה אדמה היא בחינת התקון לטהר מטמאת־מת, כי היא בחינת המתקת הדין בשרשו, שמביאין פרה שאחיזתה בשמאל בחינת פני שור מהשמאל, והיא אדמה תמימה בתקף האדמימיות, שהיא בחינת תקף הדין והצמצום. והכהן בעצם כחו, והעקר בכח משה רבנו, שכל הפרות נקראו על שמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י במדבר יט, ב), על־ידי־זה יש לו כח להוציאה אל מחוץ למחנה ולשחטה שם נכח פתח אהל מועד, שהוא המשכן ובית־המקדש, שהוא בחינת תקון ביתא תתאה וביתא עלאה כנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא יתקן כל הצמצומים מתחלה ועד סוף, וממתיק הדינים בשרשן. ועל־כן באמת אי אפשר להשיג זה הסוד של פרה אדמה.

ועקר הדבר שממשיך מתחלת תקף הצמצום עד מחוץ למחנה בקדשה ובטהרה כזאת, עד שגם משם שוחט אותה "נכח פתח אהל מועד", שמעלה אותה בכונתו לשם - שתהיה נכללת בבחינת תקון ביתא תתאה, שעל־ידי־זה נתתקן ביתא עלאה, שכל זה היא בחינת תקון כל הצמצומים הנ"ל, שעל־ידי־זה מבטלין סטרא דמותא, שבא מפגם הצמצומים, כנ"ל.

ועל־כן באמת החמירו מאד רבותינו ז"ל בענין עשית הפרה בטהרה נפלאה, מה שלא עשו כן בשום דבר ובשום קרבן. כי היו מכרחים להביא תינוקות נקיים על גבי שורים וכו', ושארי חמרות עצומות מאד בענין טהרת הפרה, כמבאר במסכת פרה, הכל בבחינה הנ"ל. כי צריכין להמשיך הצמצומים מראש ועד סוף בבחינת טהרה נפלאה, עד שיוכלו לשחטה נכח פתח אהל מועד - להמשיך ההמתקה משם וכו', באפן שעל ידה דיקא יטהרו מטמאת מת, על־ידי שתקנו על ידה כל הצמצומים כנ"ל. וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהשליכו לתוך שרפת הפרה, שפרש רש"י (במדבר יט, כב), שמרמז שהגבה כארז ישפיל את עצמו כאזוב וכשני תולעת. הינו כנ"ל (אות ה), בחינת 'מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב', כי על־ידי־זה עקר התקון - על־ידי שמקטינים את עצמם בבחינת 'כי אתם המעט' כנ"ל. ועל־כן היה עקר תקון הפרה אדמה על־ידי משה רבנו, וכל הפרות נקראו על שמו, וצריכין לקדשם באפר הפרה של משה, כי עקר כל תקון הצמצומים הנ"ל היו על־ידי משה על־ידי שהיה ענו מאד מכל האדם וכו', וכנ"ל.

ואחר־כך קורין פרשת החדש שהיא מצות קדוש החדש, שהיא בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה, שהיא תקון הצמצומים הנ"ל.

נמצא שקדם פסח קורין אלו הארבע פרשיות, שכלם בשביל להמשיך קדשת פסח ושבועות שהיא יציאת מצרים ומתן תורה, שהיא בשביל לגלות אלקותו יתברך בהדרגה ובמדה, בבחינת תקון, כדי שיתגלה מלכותו לכל באי עולם לעולם ועד, שהעקר על־ידי תקון הצמצומים הנ"ל, בחינת אתערותא דלתתא כנ"ל, שכל זה הוא ענין ארבע פרשיות הנ"ל, וכנ"ל: