# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/32/

וזה בחינת נחום אבלים. כי עקר הנחמה היא בחינת נחמות ציון וירושלים, כמו שנוהגין לומר: 'המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים'. וכלל הנחמה הוא, שמאחר שכבר היה האור שהוא הנפש בעולם ונסתלק ומת ונתעלם - יש תקוה לתקנו, שזה בחינת תחית המתים. כי עקר המיתה נמשך מבחינת מיתת המלכים שהיתה בתחלת הבריאה על־ידי רבוי אור וכו' וכנ"ל (אות לא). אבל באמת לא היה אפשר שיתהוו העולמות כי אם על־ידי־זה, כמבאר בכתבים הרבה בזה.

כי עקר הכבדות לגלות אורו יתברך ולברא את העולמות, היה רק מחמת רבוי אור, כי אין שום עולם שיוכל לסבל אורו יתברך, כי הוא אין סוף. והשם־יתברך רצה שיאיר אורו דיקא בעולם העשיה הזה, שבכאן עקר הבחירה שבשביל זה נברא הכל, על־כן צמצם אורו יתברך בכמה וכמה מיני צמצומים, וכל הצמצומים היו על־ידי בחינת רצוא ושוב וכו' כנ"ל (אות כב), שכביכול, המשיך האור באיזה בחינה ואחר־כך העלימו, וכן כמה וכמה פעמים בכמה דרכים, עד שברא את העולם וכנ"ל, אבל עקר תלוי בהאדם, שיתקן הכל על־ידי בחינת אתערותא דלתתא כנ"ל. אבל אדם הראשון חטא תכף, והשם־יתברך עסק בתקונו לעוררו בתשובה, וכן היה ששב בתשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:), אבל מאז נגזרה מיתה לדורות. אבל עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ט, י): "והנה טוב מאד" (בראשית א, לא) – 'זה המות'. כי מחמת קלקול אדם הראשון, וכן מחמת קלקולי הדורות - על־ידי־זה אי אפשר שיקבל האור שצריך לקבל בעודו בגופו זה בחיים חיותו, וההכרח שימות ויסתלק נפשו, ואז יזדכך ויחזר ויקום בתחית המתים בתוספת אור חדש ונפלא כל אחד לפי מדרגתו.

כי מאחר שכבר היה האור ומת ונסתלק, יכולין עתה לחדשו ולתקנו ולזכך הכלי שיוכל לקבל אור חדש גדול ביותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה, שדיקא על־ידי שהאיר האור כמה פעמים וסלקו, על־ידי־זה דיקא נתהוו הכלים, שיוכלו לקבל האור, שכל זה הוא סוד מיתת המלכים ותקונם, שדיקא על־ידי השבירה והמיתה נמשך אחר־כך עולם התקון בתוספת אור נפלא יותר, כמובן בכתבים.

רק עתה העקר תלוי בתשובה של האדם, כי בהכרח שיהיה על כל פנים איזה התעוררות בעלמא, שהיא בחינת אתערותא דלתתא. על־כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה (זהר חדש מדרש הנעלם יט:), ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב וכו' (ימים נוראים). כי אפלו אם חטא כמו שחטא אלפי אלפים ורבבות פעמים, עם כל זה בכל פעם שמתעורר באיזה התעוררות לשוב אל ה' - אין שום התעוררות נאבד, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנ:): 'לית רעותא טבא דאתאביד' (אין רצון טוב שנאבד). ובפרט כמו שהאריך אדמו"ר ז"ל בענין זה הרבה, וכמובא בדברינו הרבה בזה, כי על־ידי התשובה נתהפכין העוונות לזכיות (יומא פו:), כי נעשה תקון על־ידי הקלקולים, כי כל מה שקלקל והמשיך האור למקום שהמשיך למקומות המזהמים, רחמנא לצלן, שזה עקר הקלקול. אבל אחר־כך כשנתעורר בתשובה - הוא מקים הכל, ואזי נעשה על־ידי־זה דיקא כלים חדשים ונמשך לתוכן אור חדש נפלא, כי על־ידי שהמשיך האור למקומות גסים וכו', על־ידי־זה נתעבו הכלים ויכולין אחר־כך לזככם שיתהפך לטובה, שדיקא על־ידי־זה יתהוו כלים נפלאים לקבל האור חדש שלא היו יכולים לקבל מקדם. כי לא היה אפשר להתעבות הכלים כי אם על־ידי־זה, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, עוונות נתהפכין לזכיות, התרחקות תכלית התקרבות. שכל זה הוא בחינת תקון מיתת המלכים, שדיקא על־ידי מיתתם ושבירתם נמשך אור מ"ה החדש, הגדול ביותר, כמובן בכתבים (עין עץ חיים, שער י, פרק ב).

אבל כל זה לאו כל אדם זוכה כי אם בכח הצדיקים הגדולים, שיודעים סוד זה לעמקו, שהם יכולים לעורר בני אדם בתשובה ולחזק את כל אחד, ולהעלות כל מיני התעוררות בעלמא, כל נקדה ונקדה טובה, ולתקן על־ידי־זה כלים נפלאים באפן שיתתקן כל אחד ביתר שאת.

על־כן באמת מי שרוצה לחוס על חייו צריך לחפש ולבקש כל ימיו חיי נפשו לנצח, שיזכה למצא צדיק כזה שיוכל לעסק בתקונו כנ"ל. והחפוש והבקשה בעצמו היא טובה גדולה מאד אליו לנצח אפלו אם קלקל כמו שקלקל, כי השם־יתברך וצדיקי אמת עוסקין בתקון נפשות ישראל תמיד, רק אי אפשר כי אם על־ידי איזה התעוררות מלמטה כנ"ל, על־כן תכף שיש איזה התעוררות בעלמא הם עושין מזה תקונים נפלאים וכנ"ל. וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ה, ג) שהשם־יתברך מבקש: 'פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם' וכו' (ועין זהר חדש פרשת נח) הינו כנ"ל.

והעקר על־ידי כח הצדיקים, כי מאחר שכבר היו הצדיקים בזה העולם ושברו תאותם לגמרי, ופעלו מה שפעלו, וזכו למה שזכו על־ידי עבודתם, על־ידי אתערותא דלתתא שלהם בתכלית השלמות, על־כן עשו כלים נפלאים ונוראים מאד, שיכולים להועיל ולתקן כל הקלקולים שבעולם, רחמנא לצלן. רק אף־על־פי־כן צריכין איזה התעוררות בעלמא של האדם בעצמו, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר לתקנו כראוי. ועל כל פנים שלא יהיה לץ וחולק ומתנגד על העוסק בתקונו, כמו שכתוב (ישעיה כח, כב): "ועתה אל תתלוצצו" וכו' וכתיב (משלי כד, ט): "ותועבת לאדם לץ" וכו'.

וזה כל תקותנו ונחמתנו על חרבן בית־המקדש, כי מאחר שכבר היה הבית־המקדש, אף־על־פי שנחרב שני פעמים, אף־על־פי־כן מאחר שכבר היה אור הבית־המקדש בעולם, אף־על־פי שנחרב ונסתלק נשאר רשימו, ועתה כל תקותנו, שעל־ידי־זה דיקא יבנה הבית־המקדש בתקונים נפלאים יותר, כי "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" וכו' (חגי ב, ט). כמו הבעל מלאכה כשרוצה לעשות כלי נפלאה בלי שום חסרון, שאי אפשר שיצא בשלמות בפעם הראשון, ועל־כן הוא עושה אותה ושוברה, וחוזר ועושה אותה, וכן כמה פעמים, עד שמזככה כראוי שתצא לאור כרצונו בשלמות. כמו כן, כביכול, השם־יתברך, הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר וכו' (איוב לג, כט), שזה סוד שהיה בונה עולמות ומחריבן (בראשית רבה ט, ב), שהוא סוד שבירת הכלים ותקונם, כמובא (עץ־חיים שער הכללים).

ואף־על־פי שאין מי שישיג ויבין כל זה כי אם גדולי גדולי הצדיקים, אך זאת צריכין לידע הכל, שכל זמן שהאדם מתעורר באיזה התעוררות בעלמא, יש לו תקוה לעולם בכח הצדיקים וכו', שזהו בחינת (דברים ל, א־ו): "ושבת עד ה' אלהיך", בכל המקומות "אשר הדיחך ה' אלהיך שמה וכו', אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך וכו' ומל ה' אלהיך את לבבך" וכו', שמכל המקומות הרחוקים מאד מאד - ישיבנו השם־יתברך ויהפך הכל לטובה, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים צ, ג): "תשב אנוש עד דכא" – 'עד דכדוכה של נפש' (רות רבה ו, ד) – "ותאמר שובו בני אדם" וכו', כי כל זמן שהאדם חי על פני האדמה יש לו כח לתקן הכל בכח הצדיקי אמת, שיכולים להפך כל הירידות לעליות כל העוונות לזכיות, כי עושין על־ידי־זה דיקא כלים נפלאים לקבל האור אין סוף כראוי בבחינת הנ"ל. רק העקר שישמע לדבריהם, וילך בדרכיהם מעתה על כל פנים, ויסלק חכמתו כאלו אין לו שום שכל, רק יבטל דעתו לגמרי נגדם, שזהו בחינת 'כי אתם המעט' וכו' הנ"ל, בחינת 'מאן דאיהו זעיר הוא רב' וכו', כנ"ל: