# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/38/

כי זה עקר בחינת מתן תורה, שבשביל זה נברא העולם בכלל, וכל אדם ואדם בפרט נברא בשביל זה - הכל בשביל שיתקן בזה העולם בחינת כלים ולבושים, שיוכל לקבל אור האין סוף בהדרגה, שזהו עקר שכר עולם הבא - להשיג אותו יתברך על־ידי אלו הכלים והלבושים שיזדככו אז בתכלית. ובענין תקון ועשית כלים אלו שנעשין על־ידי הצמצומים הנ"ל - שם כל הבחירה של כל אדם. כי אורו יתברך הוא אין סוף ומאיר תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת רבוי אור, וצריכין לצמצמו כנ"ל, כמו שהיה בתחלת הבריאה וכנ"ל. ותכף שיש צמצום - יש אחיזת הדין, שמשם משתלשל כח אחיזת היצר־הרע, שהם מחשבות רעות טפשות לב כסילות, שהם בחינת חכמות חיצוניות ודעות זרות ועצות נבערות של העולם וכו'. וזה כל מלחמתו של האדם בזה העולם, ובשביל זה נתנה תורה, שהיא כלה שעורים וצמצומים בחינת כלים לקבל ולהמשיך אור האין סוף על ידם, כמו שכתוב במקום אחר.

כי בענין הצמצומים יש כמה וכמה בחינות, כי יש צמצום שהיה קדם הבריאה קדם התחלת שרשי האצילות, שצמצם אורו הגדול כדי שיהיה מקום לבריאת העולם ונעשה חלל הפנוי. וגם בצמצום זה יש כמה וכמה בחינות, כמובן בכתבי האר"י [וכמובא לעיל מעט מזה בענין המלבוש והטהירו וכו', שאינם מובאים כלל בספר העץ חיים רק בשאר ספרים מכתבי האר"י ז"ל, והם מובאים בציור האילן הקדוש, עין שם (אות כב)]. אבל גם אחר־כך, כשהתחיל להמשיך האור דרך קו בשביל בריאת העולמות שהם המדות, המשיך אור כל מדה דרך כמה וכמה צמצומים, עד שנתצמצם ונתהוה בחינת עולם האצילות וכו'. ואחר־כך נעשה בחינת פרסה, ונעשה בחינת עולם הבריאה וכו', עד שברא עולם היצירה ועולם העשיה הגשמי הזה, שבו האדם הבעל בחירה שבו תלוי הכל. וכל המשכת האורות של כל מדה ומדה, שהם בחינת בריאת העולמות - הכל היה על־ידי צמצומים רבים, שהמשיך האור דרך צמצומים רבים בתוך בחינת החלל הפנוי, שהוא כלל הצמצומים הראשונים של קדם הבריאה, ועל־ידי־זה ברא את כל הבריאה, שעקרה האדם הבעל בחירה.

על־כן כל זה עובר על כל אדם מישראל, שהוא צריך לפי בחינתו לתקן ולהמשיך כל הצמצומים על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, שזה עקר התקון כנ"ל. וזה כלל מתן תורה כנ"ל, וכלל קיום התורה של כל אדם ואדם בכל דור ודור, שזהו בחינת כלל התורה "לשמש" הנ"ל שאנו עוסקין בה, וכמבאר לעיל.

וזה בחינת פסח ושבועות. כי בפסח בשעת יציאת מצרים היתה בחינת התגלות אור האין סוף בהתגלות נפלא גדול מאד, כמו שכתוב (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" ותרגומו 'ואתגליתי' וכו', 'אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא' וכו', וכמו שאיתא בכתבים (פרי עץ חיים, חג המצות פרק א) עצם האור שמאיר בליל פסח, מה שאין נמצא אפלו בשבת ושבועות וכו'.

ואף־על־פי שאי אפשר בלי צמצום, אבל אלו הצמצומים היו בחינת הצמצומים הקודמים מאד, וכנ"ל. אבל עקר תקון הצמצומים מתחילין ביום שני של פסח, שאז מביאין קרבן מנחה, שהיא מנחת העמר שעורים, ואז עוסקין בתקון כל הצמצומים של כל מדה ומדה בכל שבעה שבועות של ימי הספירה, עד שזוכין בשבועות לקבל האור הגדול בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת קבלת התורה כנ"ל, שהיא כלל המדות טובות. והכל בשביל לגלות מלכותו, בחינת (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וכו', שזהו בחינת שבועות שנקרא עצרת, לשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל־א ט, יז): "זה יעצר בעמי":