# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/4/

וזה (תהלים פז, ז): "ושרים כחללים כל מעיני בך" המובא בהתורה הנ"ל (אות א), 'כחללים' - שני חללים, חלל הימיני שבלב וחלל השמאלי, שכל עבודת האדם בעולם הזה להגביר בחינת חלל הימיני, ששם משכן היצר טוב על חלל השמאלי ששם וכו', שהם מחשבות טובות ורעות וכו' כנ"ל. כי על־ידי מחשבות טובות אזי הלב בבחינת (תהלים קט, כב): "ולבי חלל בקרבי" שהוא תקון החלל הפנוי, שהיה בתחלת הבריאה, שלשם נמשכו כל העולמות שהם המדות, שהכל היה בשביל האדם - שימשיך בלבו כל המדות טובות וכו', שהם נעשים כפי מה שמצמצם ההתלהבות וכו' ומתגבר במחשבות טובות וכו'. אבל כשחושב, חס ושלום, מחשבות רעות וכו', מטמטם החלל, כי נסתלק שכינת אלהותו ממנו, וחזר לבחינת אין סוף, שזה בחינת סוד שבירת כלים וכו'. ואזי נטמטם החלל ממש שבלב האדם בבחינת "ונטמטם בם" שאמרו רבותינו ז"ל וכו' (יומא לט.), כי מתגבר החלל השמאלי על החלל הימיני, ואז נטמטם הלב בבחינת ערלת לב חרפת לב. אבל להפך, על־ידי שחושב מחשבות טובות איך לעבד את השם־יתברך, אזי מקים ומחזיק את בחינת החלל הפנוי הנ"ל.

כי עקר קיום החלל הפנוי של תחלת הבריאה - שלא יחזר האור, כמו שהיה בבחינת אין סוף, שעל־ידי־זה היה, חס ושלום, נחרב העולם, עקר קיומו על־ידי עבודת הצדיקים - על־ידי שמקימין כל הנ"ל כראוי, שמצמצמין התלהבות אור אין סוף שבלבם כראוי, ועושין חלל פנוי בלב בבחינת 'ולבי חלל בקרבי', ומתגברין בכל כחם על המחשבות רעות העולים על הלב בכל פעם, שרוצים לטמטם הלב, שעל־ידי־זה יסתלק האור אין סוף, חס ושלום, ויתבטל לפי בחינתו החלל הפנוי של תחלת הבריאה שהוא חרבן העולם. על־כן מתגברין במחשבות טובות, שעל־ידי־זה נמשכין כל המדות, שהם קיום כל העולמות, שעל־ידי־זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם, כי אין מלך בלא עם וכו', אשר בשביל זה היה עקר התגלות אור אין סוף על־ידי הצמצום וכו' כנ"ל. ואז יש עליה גם לביתא עלאה, כי לא אבוא בעיר וכו' (הושע יא, ט). כי דיקא אחר־כך כשנתגלה מלכותו על־ידי כל הנ"ל, אז דיקא חוזר ומאיר אור להביות הלב כראוי בלבו בבחינת תקון, באפן שיוכל לסבל ולא יתבטל רק ישתוקק להשם־יתברך ברצון נפלא ונורא מאד כמעט עד אין סוף. אבל אף־על־פי־כן הוא בבחינת צמצום, בבחינת 'ולבי חלל' וכו' שזהו בחינת "צמאה נפשי לאלהים" וכו' (תהלים מב, ג), בחינת "לבי ובשרי ירננו אל אל חי" (שם פד, ג). וכן בפסוקים הרבה, שזה בחינת כל ספר תהלים של דוד המלך, עליו השלום שהוא "נעים זמירות ישראל", כי זה בחינת עשרה מיני נגינה, שכלם הם בחינת השתוקקות ורצון וכסופין חזקים ונוראים עד אין סוף וכו', שזה בחינת כל הנגונים דקדשה שבעולם, ואף־על־פי־כן יתקים, כי כל הנגונים הם בחינת עולה ויורד וכו', בחינת (משלי ל, ד): "מי עלה שמים וירד" - שזה כל אמנות וחכמות הנגינה וכו'. ועל־כן חבר לשם בתורה הנ"ל - עשרה מיני נגינה וכו':