# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/40/

כי בימי הספירה צריכין לטהר עצמנו מזהמת מצרים, שזהו בחינת תשובה. וכן כל אדם בכל דור ובכל זמן, בכל שנה ושנה, צריך לטהר עצמו בכל עת מזהמתו, שזהו עקר התשובה, שזהו עקר ההכנה לקבלת התורה, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז). ועקר התשובה הוא בבחינת תפלת המנחה כנ"ל (אותיות ב, כד, כה), שהיא בחינת (תהלים קב, א): "תפלה לעני כי יעטף", שזהו בחינת קרבן מנחה, שהוא קרבן של עני ודל מאד, שהיא עשירית האיפה שבאה בדלי דלות. הינו כי השם־יתברך מאיר אורו הגדול בלב כל אחד בכל יום לעוררו בתשובה, שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה 'זכרון' (סימן נד) שהשם־יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, ומרמז רמזים לכל אחד וכו'. אך כל מה שמאיר בלבו מלמעלה הוא אצלו בבחינת אור אין סוף, ועל־כן על־פי רב, כשנתעורר קצת, הוא מתעורר חוץ מהמדה וכנ"ל. וכשרוצה לצמצם האור - מתגברין בו המחשבות רעות שיניקתם מהצמצומים וכו' שהם בחינת כח היצר־הרע וכו' כנ"ל, ומחמת זה נתרחקו כמה מתשובה.

ועל־כן עקר תקון התשובה הוא בבחינת קרבן מנחה, שהוא קרבן עני ודל בדלי דלות (הוריות ט:). דהינו שיבטל גאותו לגמרי וידע שפלותו באמת, וכל ידיעת והרגשת שפלותו וקטנותו וקלקוליו ופגמיו המרבים מאד - לא יהיו לרעה רק לטובה, שלא יתרחק, חס ושלום, יותר, על־ידי שיכיר שפלותו וקלקוליו, רק יבטח בחסדי ה' ורבוי רחמיו העצומים מאד, שיש תקוה גם אליו שיכולין לזכות להתקרב להשם־יתברך מכל מקום שהוא, על־ידי בחינת קרבן עני, שהיא מנחה. שהוא אף־על־פי שאין החוטא יכול להביא פר ואיל וכבש, ואפלו עופות תורים ובני יונה - אין ידו משגת להביאם, אף־על־פי־כן מצא לו השם־יתברך תקנה ברחמיו המרבים, שיביא על כל פנים עשירית האיפה קמח. ובזה גלה לנו ורמז לנו שרחמיו לא כלים לעולם, שאפלו אם אין האדם יכול לשוב בתשובה כראוי לפי מעשיו, כמו בעלי תשובה הקדמונים - שהיו מתענים ומסגפים עצמן הרבה מאד, כידוע, אף־על־פי־כן חלילה חלילה למנע חס ושלום מחמת זה מתשובה, כי גם נקדה טובה אחת של בחינת תשובה יקר מאד בעיני השם־יתברך. דהינו כשהאדם מצמצם האור המאיר בלבו ואינו הולך בגדולות ונפלאות ממנו, וממשיך האור על עצמו בהדרגה ובמדה, והעקר כששומר מחשבתו ומנתק מחשבתו מרע לטוב וכו', אף־על־פי שתשובתו בקטנות גדול – הוא יקר מאד בעיני השם־יתברך, כי היא בחינת קרבן עני ודל שהיא בחינת עשירית האיפה, שיקר מאד בעיני השם־יתברך, כמו שהפליגו רבותינו ז"ל כמה וכמה יקר בעיני השם־יתברך קרבן מנחת עני, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קד:) על פסוק (ויקרא ב, א): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" וכו'. וכן במדרש (תנחומא ויקרא ה): שמפליג מאד בעצם מעלת יקרת קרבן מנחת עני אצל השם־יתברך.

כי עקר הקרבן עתה הוא תפלה, שזה עקר התשובה, בחינת (הושע יד, ג): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה לח, ד): 'איני מבקש מכם אלא דברים'. ועקר חשיבות התפלה והדבורים אצל השם־יתברך הם התפלה והדבורים של העני והדל, כמו שהאריכו רבותינו ז"ל בזה הרבה. כמו שאיתא בזהר הקדוש (וישלח קסח:) על פסוק (תהלים קב, א): "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו", כמה וכמה יקר אצל השם־יתברך תפלת העני, אפלו העני המתפלל על צרכיו הגשמיים על חסרון פרנסתו, מכל שכן וכל שכן כשהאדם מרגיש עניותו ושפלותו במעשיו שהוא עני ודל מן הדעת שזהו עקר העניות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים מא.): 'אין עני אלא בדעת', דהינו כשיש לו מעשים רעים שזהו עניות הדעת, כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג:). מכל שכן כשנופלים עליו שני מיני העניות שהוא עני מן הדעת מרבוי קלקוליו העצומים וגם הוא עני ומחסר פרנסה מאד, והעניות וחסרון פרנסתו מבלבל אותו מאד.

וכשמשכיל על דרכיו ומטה לבו להכרוזים והרמזים שהשם־יתברך קורא אותו בכל יום, ורואה שאין לו שום תקוה, כי מימין ומשמאל אין סומך, מעשיו מקלקלים מאד, ופרנסתו דחוקה, ואשתו ובניו צועקים לחם ופרנסה ומלבושים ושארי הצטרכות ההכרחיות, וכשהוא מתגבר מכל זה, ושופך שיחו לפני השם־יתברך מתוך עצם עניותו ודחקו, בבחינת 'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו', שזהו בחינת קרבן עני, בחינת עשירית האיפה שבאה בדלי דלות - זה יקר מאד מאד אצל השם־יתברך כנ"ל. כמו שכתוב (תהלים כב, כה): "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע", מכלל שראוי לבזותו ולשקצו ולהסתיר פניו ממנו, אך רבים רחמיו מאד מאד ואינו מבזהו ואינו משקצו וכו'. וכמו שכתוב (ישעיה נז, טז): "אשכון את דכא". וכתיב (תהלים צ, ג): "תשב אנוש עד דכא" - 'עד דכדוכה של נפש':