# מא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/41/

וזה שכתב במדרש רבה פרשת ויקרא (פרשה ג, ג) ובמדרש רבה פרשת לך לך (פרשה מד, יד): 'כל הקרבנות גלה הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו, עליו השלום, חוץ מעשירית האיפה'. כי זה הסוד של קרבן מנחה שהיא עשירית האיפה, שהיא קרבן עני ודל בדלי דלות וכו' - זה אי אפשר להשיג, מחמת שהגאלה האחרונה תלויה בזה, כי בזה תלוי עקר תקון התשובה לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלי דלות וכו' בכל הבחינות כנ"ל, אף־על־פי־כן יתגבר עצמו במה שיוכל, שהיא בחינת עשירית האיפה שהיא קרבן עני, דהינו שתשובתו היא בקטנות עצום מאד. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, שלמדו מזה, שגם מעט העבודה והתפלה של הקטנים והנמוכים בחינת עניים ודלים - יקר אצל השם־יתברך, כמו שאמרו (מנחות קי.): 'נאמר בקרבן בהמה ריח ניחוח, ונאמר בעוף וכו'. ונאמר במנחה ריח ניחוח, ללמדך, שאחד המרבה ואחד הממעיט' וכו'. ועל־כן זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו, עליו השלום, כי אי אפשר לגלות זה הסוד, רק כל אחד צריך להבין מדעתו, כי רחמיו לא כלים, כאשר גלו לנו הצדיקים בדורות אלה, כי עקר זה הענין אי אפשר לגלות כי אם על־ידי הצדיקים שבדורות האחרונים האלה, שהסטרא אחרא התפשטה מאד. אבל השם־יתברך שולח בסוף צדיקים שהם בחינת התנוצצות משיח, כמובא בכתבי האר"י ז"ל הרבה בזה (פרי־עץ־חיים עמידה פרק יט).

כי עקר זה הענין לגלות ולהודיע עצם החסד הזה שיכולין להתתקן אפלו על־ידי בחינת עשירית האיפה - זה מתגלה רק בכל דור ודור על־ידי הצדיקים הגדולים שממשיכין התנוצצות משיח, שהוא בחינת דוד שעשה עצמו תמיד עני ואביון, כמו שכתוב (תהלים מ, יח): "ואני עני ואביון" וכו'. כי משיח הוא בחינת (זכריה ט, ט): "עני ורוכב על החמור", ובו כתיב (צפניה ג, יב): "וחסו בו עם עני ודל". וכתיב (תהלים עב, יג): "יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע". "ובו יחסו עניי עמי" (ישעיה יד, לב). וכתיב (תהלים יח, כח): "כי אתה עם עני תושיע" וכו'.

ועל־כן באמת יש דעה במדרש, שגם לאברהם אבינו נתגלה סוד עשירית האיפה, רק שהיה ברמז כמו שמובא שם במפרשים. כי באמת אי אפשר לגלות זה הסוד כי אם ברמז - שיבין האדם בעצמו עד היכן צריך להתחזק. כי אי אפשר בשום אפן לגלות לו בפרוש, כי אם כן תתבטל הבחירה, כי בהכרח שישאר לו בחירה. וזה בחינת מנחת שעורים שהיא מנחת העמר שמביאין בתחלת ההתקרבות ישראל, שהיא תחלת התשובה, כי עמר שעורים הוא פלא יותר, כי גם הקמץ מנחה הוא משעורים שהוא מאכל בהמה, שהיא בחינת העדר הדעת בתכלית, בחינת תכלית הדלות והעניות, ומשם דיקא צריכין להביא מנחת שעורים, שהיא בחינת תשובה ותפלה, שהיא בתכלית הקטנות והשפלות. ועל־ידי־זה עקר התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, שעל־ידי־זה זוכין להכין עצמם בכל יום מימי הספירה, עד שזוכין לקבלת התורה בשבועות: