# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/42/

ועין מה שאיתא שם במדרש ויקרא הנ"ל (פרשה ה) שאמר רב זעירא על פסוק (ישעיה נה, ז) "ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" - 'אף הקדוש־ברוך־הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו? זו עשירית האיפה'. והפרוש אינו מובן לכאורה. אך הכונה היא שזה החסד שסולח על־ידי עשירית האיפה הוא יתברך מותר משלו, כי לא גלה זאת לאברהם אבינו שירבה לרחם ולסלח כל כך. כי לא גלה רק החסד והרחמים שמרחם על־ידי בחינת שארי הקרבנות הגדולים שמרמזים בעגלה משלשת ותור וגוזל, שהם בחינת פרים וכו' כמבאר במדרש (בראשית רבה מד, יד). אבל סוד רבוי הסליחה של בחינת עשירית האיפה - זה לא גלה אפלו לאברהם אבינו, ואפלו למאן דאמר שגלה לו, היה רק ברמז. רק הוא יתברך מותר סליחה אחת משלו בחינת 'ואל אלהינו כי ירבה לסלוח'. וזה הדבר אי אפשר לגלות בפרוש עד היכן רחמיו ורבוי סליחתו מגיע, רק כל אחד צריך להבין מעצמו - שיחוס על עצמו תמיד ואל יתיאש עצמו מן הרחמים. שכל זה סוד קרבן מנחה עשירית האיפה, שזהו בחינת מנחת שעורים וכו' כנ"ל. ועל־כן איתא בזהר הקדוש (אמור צז.), שמנחה של העמר היא בדיקו דאשת חיל, שהיא כנסת ישראל. הינו שזה עקר הנסיון של כל אחד מישראל, שצריכין להבין מרחוק על־ידי הרמזים שמרמזים לו הצדיקי אמת - שיש תקוה על־ידי כל נקדה ונקדה טובה, שהיא בחינת מנחת עמר שעורים וכנ"ל, שעל־ידי־זה עקר ההתקרבות להשם־יתברך בחינת קבלת התורה כנ"ל: