# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/43/

וזה שאמר דוד (תהלים קט, כב): "כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי כצל כנטתו נהלכתי" וכו'. ופרש רש"י: 'כצל כנטתו לעת ערב', שאז הוא זמן תפלת המנחה. כי דוד בחינת תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה ד:): 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה'. והוא בחינת תפלה, בחינת (תהלים קט, ד): "ואני תפלה", כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. כי עקר התשובה הוא על־ידי דבורי התפלה וכנ"ל, ועקר התשובה שהיא התפלה היא בבחינת תפלת המנחה שהיא לעת ערב, שהיא בחינת 'תפלה לעני' בחינת קרבן עני שהיא מנחה כנ"ל. כי עקר התשובה היא על־ידי בחינת 'כצל כנטתו' וכו', שהאדם צריך לשום אל לבו בכל יום: שהיום יפנה השמש יבא ויפנה, וכן כל ימיו הם כצל עובר. ובפרט כשרואה ומבין בעצמו מה שנעשה עמו, ורואה שהדעת שהוא בחינת אור השמש מסתלק ממנו על־ידי רבוי עוונותיו, שמחמת זה הוא עני מן הדעת, רק שיש לו איזה רשימו ונקדה מהדעת, שעל־ידי־זה יש בלבו עדין איזה התעוררות לשוב להשם־יתברך, על־ידי ששומע עדין קול הכרוז והרמזים שהשם־יתברך קוראו ומרמז לו לשוב, וצריך לשום אל לבו שרק עתה יש לו עת למהר למלט על נפשו, כי אולי ישכח גם את זאת.

וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן רו) על פסוק "תעיתי כשה אבד וכו' כי מצותך לא שכחתי" עין שם. ועל־ידי־זה נתעורר לשוב בכל מה שיוכל אפלו בבחינת קרבן עני כנ"ל. וכל זה הוא בחינת מנחה שהיא לעת ערב כשהיום מתחיל לערב ולהסתלק, שזה בחינת 'כצל כנטתו נהלכתי', שזה עקר בחינת התעוררות לתשובה כנ"ל. ועל־כן נסמך לפסוק 'כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי', כי עקר התשובה על־ידי שמרגיש עניותו ודלותו וכו' כנ"ל, ומצמצם האור בבחינת 'ולבי חלל בקרבי' כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, וממהר לחוס על נפשו בבחינת "ישיש כגבור לרוץ ארח", כמו שכתוב שם, בטרם יפנה היום, עד אשר לא תחשך השמש וכו' כנ"ל, שזהו בחינת 'כצל כנטתו נהלכתי' וכו' כנ"ל, ועל־כן נסמכו זה לזה וכנ"ל: