# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/44/

ועין גם במדרש רבה (צו פרשה ח, ד): שמפליג שם גם כן במעלת קרבן מנחה, וזה לשונו: 'ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזו באה חציה, "מחציתה בבקר ומחציתה בערב". ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (מלאכי א, יא): "כי ממזרח שמש עד מבואו" וכו' וסיפא דקרא "ומנחה טהורה"; עין שם. הינו כי בחינת קרבן מנחה, שהוא קרבן עני שהיא עקר התשובה כנ"ל, הוא נוקב ויורד עד התהום ומגיע מסוף העולם ועד סופו "ממזרח שמש עד מבואו".

כי כל אדם שבעולם בכל דרגא ובכל מקום שהוא, אפלו הרחוקים מאד מאד, גם לשם מגיע התקון והעצה הנ"ל של בחינת קרבן עני, שהוא בחינת 'אחד המרבה ואחד הממעיט' וכו', שבאיזה בחינת התעוררות כל שהוא בכל נקדה ונקדה טובה יכולין לשוב להשם־יתברך, רק שיבטל גאותו וירגיש שפלותו באמת, וירגיל עצמו להתפלל ולפרש שיחתו לפניו יתברך בבחינת "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו" - שישפך שיחו כמו השופך מים, אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף־על־פי־כן את כל אשר עם לבבו ישפך שיחו לפניו יתברך, בבחינת (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" וכו'. וזה יקר מאד בעיני השם־יתברך, ועל־ידי־זה יזכה לשוב ולהתקרב אליו יתברך, בחינת (ישעיה נה, ז): "ואל אלהינו כי ירבה לסלוח", וכנ"ל.

וזה מרמז במה שאמרו במדרש הנ"ל 'ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזהו באה חציה' וכו', הינו שאפלו גם מעט התפלה העניה והדלה, בחינת מנחת עני, עשירית האיפה שבאה בדלי דלות וכו', גם מעט התפלה הדלה הזאת אינה באה בשלמות, כי אם בבחינת חציה וכו', כי מערבת במחשבות מקלקלות הרבה וכו', שבודאי אינה ראויה לעלות, אף־על־פי־כן זהו המעלה של בחינת 'תפלה לעני' הנ"ל שהיא באה חציה, כי איך שהיא הקדוש־ברוך־הוא מרחם ומקבלה, מאחר שמרגיש עניותו ומתגבר להתפלל ולשוח איך שיכול מתוך מרירות דמרירות עניותו ודלותו וכו' וכנ"ל.

וזה שמסים שם: 'ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו' וכו', הינו כנ"ל, כי בכל זה גלו לנו חכמינו ז"ל, שדיקא תפלה ושיחה עניה ודלה כזאת מגעת עד אין קץ מסוף העולם ועד סופו וכו', מאחר שמתחזק מגריעות ועניות הדעת כזה, לצעק ולהתחנן עדין לפני השם־יתברך, כי זה יקר מאד אצל השם־יתברך. והוא סוד שאי אפשר להשיג עד היכן רחמיו מגיעים, כל זמן שאינו מתיאש עצמו מהצעקה ותפלה, כמו שגלה אדמו"ר ז"ל בהשיחה הנ"ל המובאה לעיל, עין שם היטב: