# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/45/

וכל זה הוא בחינת ספירה שצריכין לספר כל יום ויום לעמר, שעל־ידי־זה אנו מכינין עצמנו לטהר עצמנו לקבלת התורה, שזהו בחינת תשובה כנ"ל. כי עקר בחינת תקון הספירה בכל יום הוא על־ידי כל הנ"ל, שצריכין לספר ארבעים ותשעה יום, כל יום ויום לעמר - שהיא מנחת עני ודל בדלי דלות, שעל־ידי־זה שישראל היו מביאין מנחת העמר שעורים בבית־המקדש על־ידי הכהנים, על־ידי־זה תקנו כלל הצמצומים של כל ישראל, באפן שכל אחד ואחד מישראל, מי שירצה לחוס על עצמו לשוב להשם־יתברך - יוכל לשוב על־ידי כל נקדה ונקדה טובה בכל יום ויום כל ימי חייו, שזהו בחינת קרבן עני, בחינת מנחת שעורים.

ועל־כן צריכין לספר אחר־כך כל יום ויום לעמר. כי כבר מבאר לעיל (אותיות כב, כד), שבכל יום ויום צריכין לתקן בחינת הצמצום של אותו היום, לפי תקון הבריאה שצריכין להמשיך באותו היום, שזהו בחינת שלש תפלות בכל יום, כי עקר תקון הצמצומים הוא על־ידי הדבורים של תפלה וכנ"ל, שזהו בחינת (שיר השירים ג, ו): "מי זאת עולה מן המדבר" המובא לעיל, שעל זה דרשו בזהר הקדוש המובא לעיל (אות יז) - 'מי עם זאת עולה'. ועקר העליה היא מן המדבר, הינו על־ידי הדבור כמבאר בזהר הקדוש (בהקדמה בדף י.) שפתח רבי אלעזר ואמר: 'מי זאת עולה מן המדבר וכו' כמה דאת אמר (שיר השירים ד, ג): "ומדברך נאוה" וכו', בההוא מלא דפומא. היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא, ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא' וכו'. [כמו שכתוב בפסוק "ומדברך נאוה", באותו הדבור שיוצא מהפה, היא העולה ונכנסת בין כנפי האמא, ולאחר מכן בדבור, היא יורדת ושורה על ראשי העם הקדוש].

ועל־כן צריכין בכל יום לספר הימים בפה לעמר, להמשיך תקון הצמצום של אותו היום על־ידי כלל התקון של מנחת העמר שהקריבו ישראל. כי עקר תקון הצמצום של כל יום ויום הוא על־ידי בחינת קרבן עני, שהיא בחינת מנחת העמר כנ"ל, שעל־ידי־זה יכול כל אחד להתקרב להשם־יתברך מכל מקום שהוא, בכל יום ויום, שיצמצם מחו ודעתו באפן שיאיר בו התנוצצות אלהותו יתברך, שהוא בחינת אור האין סוף בהדרגה ובמדה ויתגבר בכל כחו על המחשבות רעות, עד שיעבד את השם־יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים, עד שיגלה מלכותו יתברך, שזה בחינת כלל כונות הספירה שהוא לתקן בחינת מלכות, כמובן בכונות [כמו שכתוב במקום אחר (הלכות פקדון הלכה ד)]: