# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/50/

וזה בחינת מה שחיבים בליל פסח שישאלו הבנים קשיות 'מה נשתנה'. כי אז מאיר אור האין סוף באור גדול וכו', שעל־ידי־זה היתה הגאלה, אך אף־על־פי־כן בהכרח שיהיה איזה צמצום וכו' וכנ"ל, ועל־כן אז חיוב שישאלו הבנים קשיות דיקא, כי הקשיות הם בחינת צמצום. כי הקשיות הם הסתרת הידיעה, ועל־ידי שמקשין ושואלין על־ידי־זה ממשיכין בחינת צמצום האור שלא יתלהב יותר מדאי, כנ"ל.

אך השאלה צריך שתהיה בדרך חכמה, שהיא שאלת הבן החכם "מה העדות" וכו' (דברים ו, כ). שמודה בהתורה שהם העדות והחקים, אך הוא שואל על מה הכל מרמז וכו'. אבל חלילה לשאל כבן רשע. כי השאלה שהיא בחינת צמצום, צריך שתהיה גם כן בשביל לגלות מלכותו יתברך, הינו כשמאיר אור להביות הלב של איש הישראלי בהתלהבות גדול, שהוא בחינת אין סוף, וצריכין דיקא לצמצמו כנ"ל, צריך שתהיה עקר כונת הצמצום בשביל שיוכל לעבד השם־יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים וכו' כנ"ל. אבל לא שיהיה הצמצום, חס ושלום, בבחינת הסתרה, שרוצה להסתיר מאתו, חס ושלום, הארת אורו יתברך, שזהו בחינת (נחמיה ט, כט): "ויתנו אליו כתף סוררת", בחינת (ירמיה ז, יג): "ואקרא אליכם השכם ודבר ולא שמעתם" וכו'. ועל זה מזהיר (תהלים לב, ח): "אשכילך ואורך וכו', איעצה עליך עיני אל תהיו כסוס כפרד" וכו', וכן בפסוקים רבים, שמוכיח את ישראל על שהוא יתברך מרמז להם ומעוררם בכל פעם, ואינם שמים על לב. וכמו שכתוב (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים" וכו'. רק עקר הצמצום צריך שיהיה בשביל שיוכל לעבד את השם־יתברך וכו', עד שיגלה מלכותו יתברך כנ"ל.

ועל־כן שואלין ארבע קשיות, כי ה' ד' הוית, לשון דלה ועניה בלא דעת, שהוא בחינת קשיות שהם הסתרת הדעת כנ"ל, כי כל עסקנו עתה לתקן בחינת הה"א - לעשות מדלת ה"א, שזה בחינת כונת המצה פרוסה שעונין עליו דברים הרבה (פסחים קטו.), שהיא בבחינת (הגדה של פסח) 'הא לחמא עניא 'די' אכלו אבהתנא', בחינת 'די', שהיא דלת יוד וכו' כמובא בכונות (פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ז), עין שם: