# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/51/

וכשמקדשין מחשבתו עד שנתגלה מלכותו ונתתקנת בחינת הה"א על־ידי היוד, בחינת קדש, שממשיכין לתוכה, אז נעשה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהם עשרה מיני נגינה, שהם בחינת (ישעיה ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", שהוא בחינת ליל פסח, שאז נתיסד ההלל, ואנו גומרין אותו אז כמה פעמים.

כי שיר פשוט כפול וכו' - מרמז על כל מה שכתוב שם בענין הצמצומים וכו'. כי שיר פשוט זה בחינת הארת אור האין סוף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואחר־כך כשמצמצמין אותו בשביל לגלות מלכותו כנ"ל, זה בחינת שיר כפול שהוא י"ה, כי ה' בחינת בינה שהוא תחלת הצמצום. ואחר־כך כשממשיכין חכמה בלב בשביל בריאת העולמות שהם המדות וכו', זה בחינת שיר משלש שהוא יה"ו, כי הואו היא בחינת המשכת החכמה שבלב לברא ולציר את המדות שהם העולמות, שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי עקר הבנין מתחיל מבחינת הו', כידוע (זהר בראשית לט:), ושם צריכין התגברות להמשיך על עצמו רק בחינת יצירה לטב, שהיא להגביר המחשבות טובות וכו' כנ"ל. כי שם יש אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע שנאחז בהבריאה, שנברא על־ידי בחינת הויו בששת ימי המעשה - שהם בחינת ימי הבנין, כידוע. וכשמתגבר כראוי נעשה בחינת שיר משלש. והעקר, כשעובד השם־יתברך על־ידי־זה, עד שמגלה מלכותו שהוא בחינת ד', ואז נעשה שיר פשוט כפול משלש מרבע שהם עשרה מיני נגינה, שעל־ידי־זה נמשך יוד בחינות קדש לתוך הד' ונעשית ה' וכו', כמו שכתוב שם. ועקר השיר פשוט כפול וכו', הוא שחוזרין בכל פעם לבחינת היוד, כי השיר פשוט כפול וכו' הוא על־ידי י' י"ה יה"ו יהו"ה, כידוע (תקוני זהר ג.).

כי בכל פעם צריכין לחזר לזכר באור האין סוף המאיר בלב, כי אף־על־פי שבהכרח לצמצמו, אבל חלילה להסתיר פנים ממנו, רק בכל פעם צריכין לקשר אור האין סוף בלבו. ועל־כן אפלו כשמצמצמין האור שהוא בחינת ה' כנ"ל - צריכין לקשר לשם היוד שהוא בחינת אור האין סוף וכן להלן וכו', ועל־ידי־זה יוכל להגביר בכל פעם המחשבות טובות על המחשבות רעות, על־ידי שיזכר תמיד את השם־יתברך, בחינת (יונה ב, ח): "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי" וכו'. כי כל הצמצום היה רק בשביל זה כדי שנוכל לעבדו במדות וכו' כדי לגלות מלכותו.

ועל־כן כל הצמצומים הם רק בבחינת (שיר השירים ו, ה): "הסבי עיניך מנגדי" וכו', והם רק כדי שיקבל על מלכותו, ואז יתלהב ויחשק יותר להשם־יתברך בחשק נמרץ יותר. כי המניעה בשביל החשק, כמו שכתוב במקום אחר (סימן סו), שזהו בחינת 'מי עם זאת עולה'. כי אחר־כך כשמקבל על מלכותו יתברך בשלמות, אז דיקא יכול לקבל התלהבות אור האין סוף בלבו בהתלהבות והשתוקקות נפלא בבחינת תקון, באפן שיוכל לקבלו - שזהו עלית ביתא עלאה על־ידי עלית ביתא תתאה, כי 'לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש'. כי מה שהיה בתחלה בבחינת אין סוף אצלו, זה היה מחמת שעדין לא נתקדש כראוי ולא היה לו כלים לקבל האור על־ידי בחינת אתערותא דלתתא. אבל אחר־כך כשצמצם האור והתגבר על המחשבות רעות וכו' עד שקבל מלכותו יתברך שזה בחינת ביתא תתאה, אז נתעלה גם בחינת ביתא עלאה. כי אז יכול לקבל האור כנ"ל וכמבאר לעיל מזה (אות ד, ה, ו). וכן צריך לעלות מדרגא לדרגא בכל פעם וכו', וכמובן לעיל (אות לב):