# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/53/

גם שיר פשוט כפול וכו' שנעשה על־ידי שמקדש מחשבתו עד שעובד השם־יתברך כראוי, ומגלה מלכותו יתברך כנ"ל, עקרו נעשה על־ידי השמחה, על־ידי שמתגבר לשמח את נפשו לקים (תהלים ק, ב): "עבדו את ה' בשמחה", שזה עקר שלמות הקדשה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל כמה פעמים (סימן רכב; סימן כד תנינא), וכמבאר בכל ספרי קדש עצם מעלת קדשת השמחה של מצוה וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו'.

כי מובן בתוך דברי אדמו"ר ז"ל, שצריכין לשמח נפשו בכל מיני עצות, והעקר על־ידי שלא עשני גוי, ועל־ידי שנתקרב לצדיקי אמת והבדילנו מן התועים החולקים עליהם בחנם. וכן על־ידי שמוצא בעצמו איזה נקדות טובות עדין, כמו שכתוב בהתורה (סימן רפב): "אזמרה לאלהי בעודי" עין שם. והשמחה היא בחינת שיר ונגון, בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שכתוב (שם צב, ד): "עלי עשור ועלי נבל, כי שמחתני ה' בפעלך", כמו שכתוב במקום אחר (סימן כד תנינא).

וזה בחינת שיר פשוט כפול וכו' כי על־ידי ששמח עצמו בנקדת האמונה הקדושה שהיא שלא עשני גוי - זה בחינת שיר פשוט שמשמח את עצמו שהוא איש יהודי שמאמין בהשם־יתברך, שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כנ"ל, ושיר פשוט זה בחינת יוד כנ"ל, שזהו בחינת קדשת ישראל עם קדוש שנקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים" שנקראים על שם היוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כט:), ועל־כן נקרא כל אחד איש יהודי על שם היוד. וזה בחינת שיר פשוט - שמשמח את עצמו על שהוא איש יהודי ולא עשני גוי.

ואחר־כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב להצדיקי אמת, ונעשה בחינת שיר כפול שהוא בחינת י"ה. כי הה' היא בינה, בחינת התבוננות בגדלתו יתברך, שזה עבודת הצדיק האמת שהוא איש תבונות - שמכניס בלב המתקרבים אליו התבוננות בגדלתו יתברך. וצריך לשמח עצמו מאד בזה שזכה להתקרב להצדיק שמכניס בו השגת אלהות, כמו שכתוב בהתורה "מישרא" (סימן ל חלק א): שעקר השגות אלהות הוא על־ידי שמתקרב לרבי אמתי שהוא צדיק גדול במעלה מפלגת מאד וכו', עין שם. ועל־ידי־זה נעשה שיר כפול וכנ"ל. ואחר־כך צריך להוסיף לשמח את עצמו גם במה שמוצא בעצמו נקדות טובות עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו וכו', כמו שכתוב בהתורה "אזמרה" הנ"ל.

וזה בחינת שיר משלש - ששמחתו בשלשה בחינות, מה שלא עשני גוי, ומה שהבדילנו מן התועים החולקים המרחקים מהצדיק האמת, ומה שזכינו בעצמנו כל אחד לאיזו נקדות טובות. וזה בחינת שיר משלש.

וזה בחינת מה שאיתא (במדרש חזית שיר השירים א, לד) על פסוק (שיר השירים א, ה): "שחורה אני" וכו' - 'שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי' וכו', זה בחינת מה שמחזקים ומשמחים את עצמם במה שלא עשני גוי, רק זכיתי להיות מזרע אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהורישו לנו ירשתנו הטובה להאמין בהשם־יתברך, כמו שאנו מתפארין בזה בכל יום, שאומרים: 'אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירשתנו' וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כנ"ל. עוד איתא שם במדרש הנ"ל: 'שחורה אני במעשי - ונאוה אני במעשה הצדיקים' - זה בחינת השמחה מה שאין אנו חולקים ומתנגדים על הצדיקים, שזהו בחינת שיר כפול כנ"ל. ועוד איתא שם 'שחורה אני במעשה העגל - ונאוה אני במעשה המשכן', הינו שגם במעשי נמצאים כמה נקדות טובות, וכמובא בפרוש רש"י על פסוק זה עין שם - זה בחינת שיר משלש כנ"ל.

ועל־ידי כל זה שמשמח ומחזק עצמו על־ידי כל הנ"ל, על־ידי־זה הוא מתגבר לחטף גם עתה איזה טוב, תורה ותפלה וצדקה ומעשים טובים, שזהו בחינת קבלת על מלכותו יתברך, ועל־ידי־זה נעשה שיר מרבע שהוא שלמות השם יהו"ה - שהוא על־ידי שמשמח עצמו בשלש בחינות הנ"ל, עד שמחזק עצמו גם עתה על־ידי־זה לסור מרע ולעשות טוב לקבל על מלכותו יתברך, שזהו עקר שלמות השם, כי על־ידי כל מה שעובדין אותו יתברך, כביכול, נשלם שמו יתברך כידוע. וזה בחינת שיר מרבע. ונשלם השמחה שהוא בחינת עשרה מיני נגינה וכו'. אשרי שיאחז בזה עד שיזכה לכל הנ"ל: