# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/54/

וזה בחינת תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת בימי הספירה (יבמות סב:). כי הם היו צדיקים גדולים, והיו צריכים להמשיך התורה לעולם שקבלו מרבי עקיבא רבם, שהיה כמו משה רבנו, כמובא בספרים (ילקוט הראובני פרשת ברכה) על פסוק (דברים לד, י): "ולא קם נביא עוד כמשה" - 'נביא לא קם אבל חכם קם, ומנו? רבי עקיבא'. וגם במנחות (כט:) אמרו רבותינו ז"ל עצם גדלת רבי עקיבא, עד שמשה לא ידע להשיג תורתו וכו' עד ששאל ראוי שתנתן תורה על ידו וכו'. ועקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה, שלא היתה ביניהם אהבה והתחברות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי הם היו צריכים להמשיך תורה ולתקן צמצומים וכלים שיזכו כל ישראל לקבל אור האין סוף כראוי, כי על־ידי כל אות ודבור ופרשה של התורה הקדושה, ועל־ידי כל הלכה והלכה נעשים כלים וצמצומים לקבל אור האין סוף - לגלות מלכותו יתברך בעולם, כמובן בהתורה "מישרא דסכינא" (סימן ל) ובשארי מקומות.

ובשביל זה הוא חיוב גדול על בעלי תורה להתיגע לחדש חדושין דאוריתא אמתיים, וכל הצדיקים וכשרים מתיגעים על זה מאד, כי כל מה דאתחדש מלה באוריתא נעשה בחינת כלי וצמצום לקבל ולהמשיך אורו יתברך - לגלות אמונתו ומלכותו ביותר, שזהו בחינת שמים חדשים וארץ חדשה שנבראים על־ידי חדושין דאוריתא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בהקדמה דף ה.), כי כל תכלית העולמות שהם בחינת שמים חדשים וארץ חדשה, הוא לגלות על ידם אור האין סוף ברוך הוא. בבחינת (ישעיה נא, טז): "לנטע שמים וליסד ארץ" שנאמר על זה, כמו שאיתא בזהר הקדוש הנ"ל, ומסים שם בפסוק: "ולאמר לציון עמי אתה". כי על־ידי אלו הצמצומים שנעשים על־ידי חדושי תורה, שהם בחינת עולמות, בחינת שמים וארץ חדשים, על־ידי־זה מתגלה אלהותו ומלכותו יתברך, עד שכל ישראל שהם בני ציון יתקרבו וישובו אליו בשלמות, בחינת 'ולאמר לציון עמי אתה'.

ועל־כן אלו גדולי הצדיקים תלמידי רבי עקיבא היו צריכים להמשיך תורה לכל ישראל, שעל־ידי־זה היו מתקנים צמצומים נפלאים לגלות מלכותו יתברך, אבל הפגם שלהם היה שלא היה בהם אהבה וכו'. כי לתקן הצמצומים הנ"ל להמשיך אור האין סוף בהדרגה כראוי, לזה צריכין שיתחברו באהבה כמה נפשות רבות מישראל יחד. כי צריכין לזה כלים רבים, שאי אפשר שיתתקנו כי אם על־ידי כמה וכמה אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד, עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה.

ועל־כן לא נתנה תורה עד שנתקבצו ששים רבוא ישראל יחד באהבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו), ומובא בפרוש רש"י על פסוק (שמות יט, ב): "ויחן שם ישראל נגד ההר" - 'כלם כאיש אחד' וכו'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (יבמות סד.) על פסוק (במדבר י, לו): "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" - 'ללמדך שאין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים מישראל, הרי שהיו ישראל חסרים' וכו', כי אי אפשר להמשיך בחינת השראת השכינה שהוא התגלות אלהותו, אלא על־ידי קבוץ נפשות רבות מישראל, שזהו בחינת המנין שנצטוו למנותם קדם מתן תורה, וכן אחר הקמת המשכן - כדי להשרות שכינתו עליהם. כי אי אפשר להמשיך קבלת התורה והשראת השכינה כי אם על־ידי מספר כזה שהיה בישראל אז, שעל־ידי־זה דיקא נתתקנו כלים וצמצומים כאלה לקבל אור האין סוף וכו' כנ"ל. וכמו שכתבנו לעיל (באות יד) בענין שקלים, שעל־ידי המנין נמשך תקון הצמצומים, כנ"ל.

ועל־כן קורין קדם שבועות פרשת 'במדבר' שמדבר ממנין בני ישראל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ארח חיים סימן תכח סעיף ד): 'מנו ועצרו' [קדם קראו את מנין בני ישראל בפרשת במדבר, ואחר כך עשו את חג השבועות הנקרא עצרת]. כי עקר קדשת שבועות שהיא קבלת התורה, הוא על־ידי־זה כנ"ל. ועל־כן נסתלקו תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה, שאז צריכין לתקן הצמצומים בשביל קבלת התורה, ובהם היה תלוי לתקן כל זה ביותר, כי הם היו צריכים להמשיך חדושי תורה נפלאים של רבי עקיבא רבם לעולם, שהוא היה בחינת משה כנ"ל, והם פגמו בזה על־ידי שלא היתה אהבה ביניהם, על־כן מתו אז דיקא, כנ"ל: