# נו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/56/

ועקר התקון היה על־ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, שאמר (זהר אדרא רבה נשא קכח.): 'תמן יאות הוי למדחל - אנן בחביבותא תליא', [שם היה ראוי לפחד, אבל אצלנו הדבר תלוי באהבה שבינינו], כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל (בהתורה "חדי רבי שמעון" סימן סא עין שם), כי רבי שמעון בן יוחאי עסק בזה ביותר לתקן הצמצומים הנ"ל, לתקן בחינת כלים, להמשיך אור האין סוף לגלות אלהותו בעולם, שזהו בחינת כל ספר זהר הקדוש, בפרט האדרא רבא ואדרא זוטא. שעל־ידי־זה המשיך ותקן וגלה צמצומים נפלאים, שהם בחינת 'מצחא ועינין ותקוני דיקנא קדישא' וכו' [מצח והעינים ושלש עשרה תקוני הזקן הקדוש], שכלם בחינת צמצומים נוראים להשיג על־ידי־זה אור האין סוף, כידוע ומובן לכל מחצדי חקלא [קוצרי השדה – כנוי לצדיקים העוסקים בסודות התורה, וקוצרים מהמלכות הנקראת שדה].

ועל־כן אמר: 'בזהר דא יפקון מן גלותא' [בזהר הזה יצאו מן הגלות]. כי על־ידי תקון הצמצומים כנ"ל, על־ידי־זה עקר תקון התשובה, שעל־ידי־זה עקר הגאלה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון ו, כב:): 'לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא' [אין הדבר הזה – הגאלה – תלוי אלא בתשובה]. ועל־כן הבטיח שהתורה לא תשתכח מישראל על ידו (שבת קלח:), כמו שכתוב (דברים לא, כא): "כי לא תשכח מפי זרעו" (וכמו שגלה אדמו"ר ז"ל על זה, עין בתחלת הספר לקוטי מוהר"ן).

ועל־כן נסתלק רבי שמעון בן יוחאי בל"ג בעמר, ונוהגין בארץ־ישראל לעשות שמחה גדולה בהלולא דיליה, מה שלכאורה היה ראוי לבכות ולהצטער מאד על הסתלקותו. אך בודאי מנהג ישראל תורה, כי כל השמחה היא מה שזכינו שהיה צדיק וקדוש כזה שגלה תורה נוראה כזאת, ותקן תקונים כאלה בתורתו הקדושה, עד שעל־ידי־זה אנו בטוחים שלא תשכח התורה מפי זרענו. וזה גמר דיקא על־ידי הסתלקותו, שאז דיקא תקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא שמתו קדם זמנם. וגלה אז האדרא זוטא, מלבד מה שגלה כל ימי חייו האדרא רבא וספרא דצניעותא וכל ספר זהר הקדוש, שעל־ידי כל זה המשיך תקונים כאלה, שבכל דור ודור עד הסוף, כל מי שירצה לשוב - יוכל להתקרב להשם־יתברך מכל מקום שהוא, על־ידי תקון הצמצומים שתקן בחייו ובפרט ביום הסתלקותו הקדוש, כי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם' (חלין ז:), וכמבאר לעיל (אותיות מז, מח) לענין הסתלקות משה בשבת במנחה, עין שם.

כי עכשו כל קיום התורה וכל תקותנו, הוא על־ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (שמות טז:): 'אלמלא תפלת הצדיקים המתים על החיים - לא הוי עלמא מתקים אפלו רגעא חדא' [לא היה העולם עומד אפלו רגע אחד]. וכמבאר לעיל מזה (אות לב), שמאחר שכבר היו אלו הצדיקים בעולם וגמרו התקון בשלמות, אף־על־פי שהכרחו להסתלק מחטא אדם הראשון ומחטאי הדורות, אבל מאחר שכבר היו ונסתלקו הם חוזרים וממשיכים אור האין סוף בתקונים נפלאים ונוראים באפן שיוכלו הכל להתתקן, וכנ"ל.

ועל־כן רבי שמעון בן יוחאי וחבריו היו התקון של תלמידי רבי עקיבא שמתו אז. כי מיתת תלמידי רבי עקיבא זה בחינת מיתת המלכים, בחינת שבירת כלים, שמשם גזרת המיתה וכנ"ל. ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם - פעלו שחזרו ותקנו תקונים נפלאים ונוראים על־ידי נשמת הצדיקים תלמידי רבי עקיבא שמתו אז, שזה סוד תקון שבירת כלים ומיתת המלכים, שמאחר שהיו כבר אורות האלה ונסתלקו, אבל על כל פנים רשימו נשאר, ועל־ידי־זה יכולים ביותר לתקן כלים וצמצומים נפלאים ונוראים וכנ"ל. ועין בהאדרא רבא מבאר על פסוק "ואלה המלכים" ענין זה קצת, עין שם בדף קל"ה מה שמבאר בענין מיתת המלכים: ואתבטלו סלקא דעתך וכו', אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא דאדם, וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא וכו' (האם עלה בדעתך שהם התבטלו? אלא הם התבטלו מהתקון ההוא עד שיבוא התקון של האדם, וכשבאה צורת האדם נחקקו כלם בצורתו וחזרו להתקים פעם שניה), עין שם.

וזה 'ארבעה נכנסו לפרדס' (חגיגה יד:). זה פגם שלא צמצם האור וכו', על־כן הציץ ונפגע שפגם בשיר פשוט. וזה רצה לצמצם, אבל ראה תכף גדל הרעש של בחינת יצירה לביש וכו', ונתבהל, ועל־כן לא רצה לאינסובי וכו' [להתחתן], ועל־ידי־זה הציץ ומת ופגם בשיר כפול וכו', ואחר נכנס למלחמה של היצרין ולא עמד במלחמה עד שקצץ בנטיעות על־ידי־זה ופגם בשיר משלש. ועל־כן באמת אמרו (שם טו:): 'זמרא יוני לא פסק מפומיה' - שפגם בשיר קדוש הנ"ל וכו'. 'וכשהיה קם מבית המדרש כמה ספרי מינין' וכו', שפגם בחכמה שבלב, ונכנס על־ידי תאוותיו לחכמות חיצוניות על־ידי שלא בטל דעתו וגאותו נגד צדיקי אמת שהיו אז. 'רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום'. כי נכנס למלחמה עצומה, כי היה לו נסיונות עצומים מאד כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה כ.): בענין אשת טורנוסרופוס הרשע ימח שמו וכו', שבכה ושחק ורק וכו', ויצא בשלום, אשרי לו. ועל־כן באמת זכה שיצתה נשמתו בד' דאחד, ששם כלליות שיר פשוט כפול משלש רבוע, שהם ד' מיני נגונא שכלול בד' דאחד, שיזכו הצדיקים, אשרי להם. ועל־כן היה ראוי שכל התקון הנ"ל יהיה על ידו. אבל תלמידיו פגמו על־ידי המחלקת שביניהם, ועל־כן מתו בין פסח לעצרת והתחיל התקון על־ידי רבי שמעון בן יוחאי וכו':