# סג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/63/

וזה (ויקרא כג, כב): "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם" וכו', שנסמך לפרשה של העמר וספירה ושבועות. כי עקר בחינת שבועות שהוא מתן תורה, שנמשך בכל שנה על־ידי בחינת משה שהוא הצדיק הדור האמתי שעוסק להכניס קיום התורה בישראל, שלא תשכח מפי זרענו וכו', כל זה נעשה רק על־ידי בחינת לקוטים, שזה בחינת יוסף הצדיק, שהוא גם כן בחינת משיח, כידוע (זהר בראשית כה:), שעל ידו היה עקר הקיום לישראל במצרים שלא ישתקעו לגמרי בזהמת מצרים, עד שזכו שהוציאם משם משה בכח עצמות יוסף. כי הצדיקי אמת עוסקים בזה ללקט לקוטים, שהם בחינת ניצוצות קדושים המתבררים בכל עת, על־ידי כל נקדה ונקדה טובה של כל אחד מישראל, שזהו בחינת (בראשית מז, יד): "וילקט יוסף את כל הכסף" וכו'. כי עקר הגאלה תלויה בזה לברר כל ניצוצות הקדושים שנפלו על־ידי שבירת כלים, כידוע (פרי עץ חיים, קריאת שמע, פרק ג). אבל אי אפשר לבררם כי אם על־ידי אתערותא דלתתא וכו', וכנ"ל.

ובשביל זה אריכת הגלות כל כך, כי הבעל דבר מתפשט בכל עת לארך ולרחב בכלל ובפרט, וביותר כל מה שרואה שאחד רוצה להתקרב להשם־יתברך וכו'. אבל הצדיק האמת הוא בחינת "ישיש כגבור לרוץ ארח" וכו' (תהלים יט, ו), כמו שכתוב שם, וכל התגברותו הוא רק על־ידי בחינת "והוא כחתן יוצא מחפתו", שהוא על־ידי שכל אחד מישראל יוצא מחכמות חיצוניות וממחשבות רעות והרהורים רעים וכו', כמובן שם בהתורה הנ"ל. אבל הוא סביל מרעין [סובל מחלות] ויסורים רבים מאתנו (זהר ויקהל ריב.), בבחינת (ישעיה נג, ה): "והוא מחלל מפשעינו" וכו', מחמת שבכל פעם שאחד מתעורר מעט לשוב להשם־יתברך תכף מתגברין עליו וכו', והוא אינו מתגבר כראוי וכו', כידוע כל זה, מה שעובר על כל אחד. אבל העקר הוא ההתחזקות בכח הצדיק, שצריכין לידע שהצדיק הוא גבור כח כזה שכל נקדה ונקדה טובה, שמתגבר כל אחד באיזה רגע, הוא חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך בית הקדשה שהוא בונה, שהוא בחינת משכן ובית־המקדש שהוא בחינת ביתא תתאה וכו', כנ"ל (אותיות יא־יב).

ועל־כן אפלו כשאחר־כך יורד כמו שיורד זה שרצה להתקרב, אף־על־פי־כן אינו נאבד ההתעוררות המעט שלו, כי כבר נכנס לתוך בנין בית הקדשה שהצדיק עוסק בבנינו, כנ"ל. על־כן צריך כל אחד לבלי להניח את מקומו בשום אפן, בבחינת (קהלת י, ד): "מקומך אל תנח". ובכל פעם שמתגבר על מחשבתו הרעה ומנשא עצמו לחשב מחשבות טובות ומתגעגע וכוסף להתקרב להשם־יתברך - 'לית רעותא טבא דאתאביד' [אין רצון טוב שנאבד] (זהר תרומה קנ:), מכל שכן מה שעושה בכל פעם איזה דבר שבקדשה. כי הלא אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכו' (ברכות נז.) [וכמבאר בדברינו הרבה מזה, ובפרט על פסוק "אזמרה לאלהי בעודי" וכו' (סימן רפב), שהזהיר הוא ז"ל לילך עם זה מאד].

והעקר הוא כח הצדיק שעוסק בתקון העולמות על־ידי תקון נפשות ישראל, שהוא על־ידי שמקבץ ומלקט בכל עת ורגע כל מחשבה ומחשבה טובה וכל דבור ומעשה טוב, ומכניס אותם תכף לתוך בית הקדשה וכו' כנ"ל, עד שמתקבצים ומתלקטים כל הנקדות טובות של כל אחד ואחד, עד שיש לכל אחד ואחד חלק גדול בבנין הבית דקדשה, שעל־ידי־זה מתבררים הניצוצות ונעשים כלים לקבל האור אין סוף שמאיר בלב כל אחד בכל יום, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה'.

וזה בחינת (תהלים פד, ה): "אשרי יושבי ביתך" שנסמך לפסוק "אשרי אדם עז לו בך". כי עקר העז וההתחזקות לאחז עצמו בהשם־יתברך בכל מקום שהוא, הוא על־ידי שזוכה להיות בכלל "יושבי ביתך" שהם בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה, שהצדיק עוסק בבנינם כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר ההתחזקות, שעל זה נאמר 'אשרי אדם עז לו בך', 'אשרי' בודאי כי זה העקר, כידוע.

ועל־ידי־זה עקר המשכת התורה שהצדיק ממשיך לישראל בכל דור, שהעקר על־ידי בחינת לקוטים אלו, וכמובן בתורה "אשרי העם - השגחה" (סימן יג לקוטי חלק א), בחינת (משלי יא, ל): "ולקח נפשות חכם" וכו', בחינת (שיר השירים ה, א): "אריתי מורי עם בשמי" וכו', שעל־ידי־זה (משלי כא, כב) "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה", שזהו בחינת ספירת העמר ושבועות שהוא מתן תורה. כי סופרין הימים לעמר, שהוא מנחת עני, שמביאין בתחלת קצירת השדה, כמו שכתוב (ויקרא כג, י): "כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן" וכו'. כי צריכין לתקן קצירת התבואה על־ידי מנחת העמר, להוציא את התבואה מפגם חטא אדם הראשון שחטא באכילה שנתקללה האדמה בעבורו וכו'. וישראל עוסקין בתקון זה, כי כל צמיחת התבואה היא על־ידי בחינת ניצוצות שמתבררין וכו' כידוע (ספר הגלגולים פרק נז), ועקר התקון על־ידי המצוות שישראל מקימין בהתבואה.

ועל־כן כל קבלת התורה בשבועות תלתה בתקון קצירת התבואה, על־ידי העמר שאז מתחילין ימי הספירה. ועקר התקון על־ידי מנחת העמר שהוא בחינת קרבן עני וכו' כנ"ל, שהוא על־ידי שהצדיק בגדל כחו מעלה בחינת קרבן עני, שהוא בחינת הנקדות טובות הנ"ל, שמלקט מתוך עניות ודלות גדול בדלי דלות וכו', ועל־ידי־זה דיקא הוא מברר ומלקט לקוטים, עד שמחברם ובונה מהם בחינת ביתא הנ"ל, וממשיך תורה וכו', כנ"ל.

ועל־כן קורין אז 'רות', שנתגירה בעת הזאת, כמו שכתוב (רות א, כב): "והמה באו בית לחם בימי קציר שעורים", ודרשו רבותינו ז"ל (רות רבה ד, ב): 'בקצירת העמר הכתוב מדבר', כי ממנה יצא משיח שהוא עוסק בזה ביותר שהוא "עני ורכב על החמור" (זכריה ט, ט), בחינת דוד שקרא עצמו בכל פעם עני ואביון, כמו שכתוב (תהלים פח, טז): "עני אני וגוע מנער" וכו', "כי עני ואביון אנכי" וכו' (שם קט, כב) וכן הרבה. וזהו בחינת (רות ב, ג) "ותלך ותלקט בשדה וכו' אלכה ואלקטה וכו' ותלקט מאז הבקר ועד עתה" וכו', כי כל התקון של הצדיקי אמת שהם בחינת משיח הוא על־ידי הלקוטים הנ"ל: