# סד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/64/

ועל־כן הזהירה תורה (ויקרא כג, כב): ובקצרכם וכו' לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם וכו' - שצריכין להניח פאה ולקט לעניים, שזהו בחינת צדקה שהוא תקון הה' הנ"ל, בחינת ה' דלת הוית וכו' כנ"ל (אות יג). כי על־ידי שמניחים מפרנסתו וקצירו פאה ולקט לעניים, על־ידי־זה מוסיף כח להשכינה שהיא עניה בגלותא, ולהצדיק בחינת משיח שנקרא עני, שיש להם כח לילך בשדה העליונה וללקט לקוטים וברורים מכל התעוררות והתעוררות שמתעורר כל אחד בכל פעם להשם־יתברך, ולבנות מהם בנין הקדשה וכו' כנ"ל. וכן מרמז על כל אחד כשעוסק בעסקי העולם הזה במשא ומתן ואכילה ושתיה, וכיוצא, שכל זה הוא בחינת קצירה, שהוא תכלית הזריעה ועקרה בשביל האכילה.

ועל־כן האכילה ושתיה בחינת קצירה שהיא התכלית וכו'. אבל באמת צריך האדם שיכון לעקר התכלית הנצחי - שיזכה בזה העולם על־ידי מעשיו הטובים לקבל שכרו בשדה העליונה, בבחינת (תהלים קכו, ו) "בא יבא ברנה נושא אלמתיו" (ועין מה שמבאר בהתורה "ויאמר בעז אל רות" על פסוק "עיניך בשדה אשר יקצרון" וכו'). ועל־כן באמת אשריהם הצדיקים שאינם מקבלים כלום מזה העולם, וכל עבודתם ויגיעתם הכל בשביל התכלית הנצחי. אבל לאו כל אדם זוכה לזה.

ועל־כן מזהיר את כלל ישראל שעל כל פנים לא יגמרו הקציר בשביל תאוות גופם לגמרי, חס ושלום, רק יניחו פאה ולקט לעני ולגר, שהוא בפשיטות לתן צדקה מכל מה שחננו ה'. וגם מרמז להניח פאה ולקט לעני שהוא נפשו שנקראת עניה בגלותא מחמת שהיא בגלות אצלו, וצריך לרחם על נפשו העניה להניח ממאכלו ותאוותיו, על כל פנים פאה ולקט, שלא ימלא תאוותיו לגמרי רק יניח מתאוותיו בשביל נפשו העניה, שזה בחינת פאה ולקט לעני וכו'. ועל־ידי־זה, הצדיק שהוא בחינת עני - מקבץ ומלקט כל אלו הנקדות טובות של כל אחד ואחד ובונה מהם בנינים הנ"ל. ועל־ידי אלו הלקוטים ממשיך תורה שהיא בחינת שבועות כנ"ל. ועל־כן נסמך פסוק זה לפרשת העמר ושבועות, וכנ"ל.

וזה בחינת הספרים הקדושים שנקראים בשם 'לקוטים'. וכן קרא אדמו"ר ז"ל כל ספריו בשם 'לקוטים'. כי כל התורה הקדושה שמגלים הצדיקי אמת, הם על־ידי בחינת לקוטים הנ"ל. ועל־כן קורין 'רות' בשבועות, כי היא ראש לגרים שהם בחינת בעלי תשובה, שכל תקונם על־ידי בחינת לקוטים הנ"ל שעל־ידי־זה נעשה בחינת שבועות שהוא מתן תורה, וכנ"ל: