# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/68/

וזה (תהלים ה, ח): "ואני ברב חסדך אבוא ביתך". כי מתחלה אמר "תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה'", ואחר־כך הסמיך 'ואני ברב חסדך אבוא ביתך', ואיתא במדרש (בראשית רבה לב, א) שאמר דוד 'תאבד' וכו' על דואג ואחיתפל והחולקים עליו, ועל זה אמר ואני כאשר עשו - כן עשיתי וכו', אך 'ברב חסדך אבוא ביתך' וכו', עין שם.

וכן צריך כל אדם לומר על עצמו, כשיודע בנפשו כאב עוונותיו, וכל חיותו וקיומו הוא על־ידי שאינו חולק על הצדיק האמת, וחותר ומתיגע להתקרב אליו באמת - שצריך להחיות עצמו בזה. וכמו שכתבנו לעיל (אותיות סג־סז) על פסוק (תהלים פד, ה): "אשרי יושבי ביתך" וכו' - שכל חיותי הוא מה שאני זוכה להיות בכלל יושבי הבית־המדרש של הצדיק האמת, שזהו ענין ואני ברב חסדך אבוא ביתך - הינו אף־על־פי שגם אני עשיתי כמו שעשו החולקים כנ"ל לענין דוד, אף־על־פי־כן ברב חסדך שגמלת עלי אבוא ביתך - הינו לבית המדרש הנ"ל, שזה כל תקוותי למה שהצלתני מדוברי כזב החולקים וכו', אשר אתה עוסק לאבדם, אבל אני ברב חסדך אבוא ביתך וכו' וכנ"ל. ועקר הוא הבית המדרש של הצדיק האמת, שהבית המדרש והישיבה נקרא על שמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב:): "צדק צדק תרדף" (דברים טז, כ) - 'הלך אחר חכמים בישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבי יוסי לצפורי אחר רבי לבית שערים' וכו'. וכן בכל דור ודור: