# סט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/69/

וזה ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור (תהלים צ, א). 'מעון' - בחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת הבית המדרש של הצדיק, שהוא מקדש מעט כנ"ל. וזהו מעון אתה היית לנו בכל דור ודור - שבכל דור ודור נמצא ישיבה של תלמידים עם רבי אמת, שעוסקין בבית־המדרש שלהם בחדושי תורה אמתיים, שצריכין לילך אחר הבית המדרש והישיבה הזאת בכל דור ודור, כמבאר במאמר רבותינו ז"ל הנ"ל, שאמרו שם 'צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים בישיבה אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבי חנינא בן תרדיון לברור חיל וכו', אחרי רבי לבית שערים' וכו' וחשבו שם הרבה מקומות שקבעו שם הבית המדרש והישיבה בכל דור. והתורה היא נצחיית. ועל־כן בודאי אין דור יתום לגמרי, ובודאי נמצא גם עתה בית המדרש בכל דור שנקרא על שם צדיקי האמת, שצריכין לילך אחריו וכו' וכנ"ל, ושם הוא מעון ובית דירה לברח לשם מהמנול הזה שפוגע בו בכל עת, כנ"ל (אות סה).

וזה בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא וכו', כי עקר התשובה לכל אחד לכל הגרועים שבעולם הוא על־ידי המעון הזה שהוא הבית המדרש הנ"ל. וכמו שכתבנו לעיל מזה באות יא יב, שאפלו אם מתעורר לשוב ואחר־כך נופל, חס ושלום, וכן אלפים ורבבות פעמים, אף־על־פי־כן כל נקדה ונקדה טובה אינה נאבדת, כי הכל מאסף ומקבץ הצדיק האמת ומכניס הכל בתוך הקבוץ הקדוש של הבית המדרש הזה, שזהו בחינת תקון של המשכן שעשה משה, לתקן מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם וכנ"ל. כי תקון התשובה הוא תקון שבירת כלים - שמשם כל הקלפות, שמהם כל החטאים. וכל השבירה היתה מחמת רבוי אור, כידוע (עץ־חיים, שער ח, פרק א). והתקון הוא רק על־ידי אתערותא דלתתא, כנ"ל.

ועל־כן בכל נקדה ונקדה טובה שמנתק עצמו מרע לטוב ממחשבות רעות למחשבות טובות - נעשין מזה כלים נפלאים בכח אמנות הנפלא של הצדיק האמת וכו', וכמו שמבאר לעיל קצת מזה (אותיות כב־כג). ומבאר שם, שגם כל הבריאה היתה על־ידי כמה צמצומים רבים לאין מספר, שגלה האור והחזירו וכו', ולא נשאר רק רשם וכו', וכל זה עובר על האדם, ומשם משתלשל כל רבוי העליות והירידות של כל אחד. ומי שאוחז עצמו בהצדיק ואינו מיאש עצמו בשום אפן ומתחזק בכל פעם מחדש - יש לו תקוה לעולם, והעקר בכח הבית המדרש הנ"ל כנ"ל.

וזה סמיכות הפסוקים הנ"ל שאחר שאמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור - שהוא בחינת הבית המדרש הנ"ל, שהוא המעון להתחבא ולנוס לשם בכל דור ודור כנ"ל, אמר אחר־כך: בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל - הינו קדם התחלת הבריאה. ומעולם ועד עולם אתה אל - הינו שאתה הוא אחד קדם שבראת העולם ואתה אחד לעולם הבא לנצח. וכל הבריאה היתה רק על־ידי צמצומים הנ"ל, ומחמת זה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם - כי עקר תקון התשובה הוא על־ידי אמונה, על־ידי שיודעים ומאמינים כי מעולם ועד עולם אתה אל, וסוף כל סוף יתתקן הכל, רק צריכין איזה התעוררות מלמטה וכו' וכנ"ל. ועל־כן תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכא של נפש, שאפלו עובר עליו מה שעובר עד דכדוכא של נפש, עם כל זה ותאמר שובו בני אדם - כי תמיד יש תקוה כמו שכתוב (מלאכי ג, ו): "אני ה' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם".

כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכו' - הינו שכל מה שעובר על האדם, אפלו אם יחיה אלף שנים כמו אדם הראשון - הכל הוא כיום אתמול כי יעבר - הינו כמו שחולפין הימים יום אחר יום, ויום אתמול יעבר ובא יום שאחריו, וכן כל ימי עולם, שכל זה בחינת התגלות אור אין סוף, שמשם כל אור היום והעלמו וכו'. וכמו שכתבנו לעיל שזהו בחינת 'אתם נצבים היום', 'כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר' וכו', ומשם כל כח היצר־הרע להעלים, ומשם כל הנסיונות והצרוף של האדם. אבל מדה טובה מרבה והשם־יתברך ברחמיו מצמצם עצמו בכל יום מאין סוף עד אין תכלית, ומאיר בלב האדם ומעוררו לשוב וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בסכה פרק החליל נב.): 'בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו' וכו', שזה נמשך מהתגלות האור והעלמו הנ"ל. אבל עתה עקר תלוי בכל יום ויום בהאדם הבעל בחירה, שצריך לצמצם בעצמו אור אין סוף וכו' ולזהר ממחשבות רעות וכו', וכל זה נעשה בכל יום ויום וכו', וכנ"ל.

ועל־כן כל מה שעובר על האדם אפלו באלף שנים, שבודאי עובר עליו עליות וירידות לאין מספר, הכל הוא כיום אתמול כי יעבר, כי כל העליות וירידות הם בחינת העלמת האור של יום אתמול וחוזר ומאיר יום שאחריו, שזה בחינת תפלת המנחה שהוא בחינת תשובה. וכן כל דרגא ודרגא הוא בחינת מדות וימים, ובין מדה ומדה ובין דרגא ודרגא עובר מה שעובר, וכמו שכתוב במקום אחר (סימן כב). והצדיק שעומד בנסיון בשלמות כראוי, אשרי לו, אבל שאר העולם שבאים לנפילות וירידות גמורות, חס ושלום, על־ידי־זה וכו' - אף־על־פי־כן לכלם יש תקוה, כל זמן שאוחזין בהצדיק האמת, על־ידי שנכללין בתוך בית מדרשו הקדוש, שהוא בחינת מעון אתה היית לנו וכו' כנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה תשב אנוש עד דכא, אפלו בתכלית הירידה - בדכדוכה של נפש וכו', וכנ"ל: