# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/7/

ועל־כן הצדיק צריך לקבל כל כחו מכנסת ישראל, שהם בחינת מלכות, בחינת 'אין מלך בלא עם' (פרקי דרבי אליעזר פרק ג), כי דיקא עליהם נתגלה מלכותו, ואז הצדיק מתגבר בהשגותיו העצומים, שהם בחינת ביתא עלאה בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו'. והעקר על־ידי שישראל יוצאים מחכמות חיצוניות של העכו"ם, שהם ההפך מכל הנ"ל כנ"ל, וממחשבות רעות, שהם הפך חכמה שבלב, כי הכל אחד, כי חכמות חיצוניות שלהם נקראים כסילות נגד חכמות התורה, כי נמשכין מטפשות הלב ממחשבות רעות מערלת לב וכו'. ועל־כן באמת כל קיומנו על־ידי הצדיקים העוסקים בתקוננו, ואנו צריכין רק להתגבר על המחשבות רעות שהם בחינת חכמות חיצוניות וכו', ואז הצדיק, (תהלים יט, ו): "ישיש כגבור לרוץ ארח" הזה, שהיו ישראל יכולין לילך בזמן שהיו נזופים. וזה עקר תקון התשובה של כל אחד, שאי אפשר לו לשוב כי אם על־ידי הצדיק, שהוא מורה דרך לשבים: