# עג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/73/

וזה בחינת שלש תפלות ביום, וזה בחינת קריאת שמע ותפלה. כי קריאת שמע בכלל הוא בחינת יחודא עלאה בחינת ביתא עלאה, ותפלה בחינת יחודא וביתא תתאה. כי כלל כונות קריאת שמע הוא בחינת יחוד אבא ואמא, שהם חכמה ובינה כדי להמשיך המחין [כמו שכתוב בכונות (פרי־עץ־חיים קריאת שמע פרק ד)] שזה בחינת ביתא עלאה. כי על־ידי שאומרים 'שמע ישראל' וכו', על־ידי־זה אנו מגלין אלהותו יתברך שהוא יחיד ומיחד. ואף־על־פי שעל־ידי־זה אנו ממשיכין אמונתו בלבנו היטב, אבל עדין לא זכינו לגלות מלכותו לכל באי עולם. כי עקר הצמצום שהיה בשביל הבריאה, העקר בשביל לגלות מלכותו. ועקר שלמות התגלות מלכותו הוא, כשכל באי עולם מקבלים על מלכותו באהבה, כמו שיהיה בימות המשיח ולעתיד לבוא, שיתקים "והיה ה' למלך על כל הארץ" וכו' (זכריה יד, ט), כי 'אין מלך בלא עם' (פרקי דרבי אליעזר פרק ג). ועל־כן כל מה שמתפשט מלכותו ביותר על כל באי עולם, זה עקר שלמות המלכות, שבשביל זה היו כל הצמצומים וכל הבריאה שהיתה בחכמה נפלאה וכו'. ועל־כן בקריאת שמע, אף־על־פי שמגלין אלהותו ומלכותו על־ידי שאומרים 'ה' אלהינו ה' אחד', ומכונין בד' דאחד להמליכו בכל הששה קצוות (ברכות יג:), אף־על־פי־כן הכל הוא בכח עדין, שאנו מאמינים זאת בלבנו היטב.

אבל עדין אנו צריכין עבודה גדולה, להמשיך החכמה שבלב, לציר על־ידי־זה כל המדות שהם העולמות, שהוא להגביר החכמה שבלב, שהם מחשבות טובות שהם יצר טוב, על הטפשות לב, שהם חכמות רעות שהם היצר־הרע, ולעבד את השם־יתברך בהדרגה ובמדה, שעל־ידי־זה דיקא יתגלה מלכותו בשלמות עלינו ועל כל באי עולם.

וזה בחינת פרשיות של קריאת שמע שאומרים אחר־כך - 'ואהבת', 'והיה אם שמוע' וכו', שאנו מקבלים עלינו על מלכות שמים, ב'ואהבת', ואחר־כך על מצוות ב'והיה אם שמוע', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם יב.). הינו שאנו מקבלים עלינו לילך בדרך זה, שעל־ידי שהמשכנו האמונה הקדושה בלבנו בפסוק 'שמע ישראל', שהוא בחינת יחודא עלאה, על־ידי־זה נזכה לקבל עלינו על מלכותו יתברך, על־ידי שנקבל עלינו על המצוות, ולשמר עצמנו מאד ממחשבות רעות שזהו בחינת (דברים יא, טז): "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם" וכו'. כי כל מיני מחשבות רעות שהם היצר־הרע הם בחינת עבודה־זרה וכו', כמו שכתוב במקום אחר.

ואחר־כך אומרים 'פרשת ציצית', בחינת תכלת דאכלי כלא וכו', אבל 'ואתם הדבקים' וכו', שעל־ידי־זה עקר הכח להגביר היצר טוב על היצר־הרע, כמובן בהתורה הנ"ל. ואחר־כך אומרים 'אמת ויציב' וכו' להסמיך גאלה לתפלה, שהוא בחינת שאנו מקבלין כח הצדיק האמת שהוא משה משיח שהוא הגואל הראשון, והוא יהיה הגואל האחרון, כי רק בכחו אנו יכולין להתגבר, עד שנזכה לגלות מלכותו בשלמות לכל באי עולם.

כי כל ברכת 'אמת ויציב' מדבר מזה, שאנו מעידין ומודים ש אמת ויציב ונכון וקים וכו', הדבר הזה וכו', ודבריו חיים וקימים וכו' על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו - שהם דברי התורה הזאת שקבלנו מפי משה ומפי הצדיקים שבאו אחריו שקבלו ממנו וכו'. ומדברים מיציאת מצרים וקריעת ים־סוף שהיה על־ידי משה, שעל־ידי כל זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם, כמו שמסימין: יחד כלם הודו והמליכו ענו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד וכו'.

וכן בברכת 'אמת ואמונה' ערבית שאומרים: ומלכותו ברצון קבלו עליהם וכו'. וזה בחינת משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו', כי השירה מבחינת שיר פשוט כפול וכו', שנתגלה על־ידי התגלות מלכותו בשלמות וכו', כמו שכתוב שם. ואז מתחילין להתפלל, כי עקר שלמות מלכותו הוא בחינת תפלה, בחינת (תהלים קט, ד): "ואני תפלה", כי עקר התגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם, הוא על־ידי תפלה שישראל מתפללין, שעל־ידי־זה יכולין לשנות הטבע, שעל־ידי־זה יודעין כל באי עולם כי 'ה' הוא האלהים' ושליט בעולמו ועושה רצון ישראל המתפללים לפניו [וכמו שמבאר במקום אחר (בסימן ז)]: