# עה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/75/

ועקר התקון - על־ידי תשובה. ועקר התשובה הוא על־ידי כח הצדיק, כי בלעדו אין אנו יכולין להרים ידינו ורגלינו. אבל גם הצדיק אי אפשר לו לגמר חפצו בשלמות עמנו כי אם על ידינו כשאנו מתגברים להתקרב אליו וכו', כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא כל שהוא על כל פנים וכנ"ל. אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק - ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו, כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות, נהפכים לעליות והתקרבות, בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו' (יומא פו:). כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגנים כאלה בעוונותיו, וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו, חס ושלום, על־ידי־זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא, ניצוצות הנפולין מאד מאד, שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על־ידי־זה נעשין כלים וכו' וכנ"ל (אות לב).

כי תשובה הוא בחינת 'אמא אוזפת מאנהא לברתא' [האם משאילה את כליה לבתה]. הינו כי אמא היא בינה בחינת ביתא עלאה, וברתא בחינת מלכות, בחינת ביתא תתאה שהיא בחינת תפלה, שאי אפשר למלכות בחינת ביתא תתאה להתגבר על כל הסטרא אחרא והחולקים וכו', כי אם על־ידי־זה הצדיק שזכה להגביר בשלמות היצר טוב על היצר־הרע וכו', עד שזכה לקבל מלכותו יתברך בשלמות. והוא זוכה לתפלה בשלמות, שעל־ידי־זה יש לו כח להכניע כל הצרים והרודפים, כל החוחים והקוצים הסובבים וכו'. כי עקר המלחמה והכלי זין הוא על־ידי התפלה (כמו שכתוב במקום אחר סימן ב לקוטי חלק א), אבל אין מי שיזכה לזה לתפלה בשלמות כי אם הצדיק הגדול וכו', בבחינת 'כרוזא כריז בכל יומא, מאן דקטיל לחויא קדמאה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא' [כרוז מכריז מי שהורג את הנחש הקדמוני, נותנים לו את בת המלך שהיא התפלה], כמו שאיתא בתקוני זהר (תקון יג דף כט:). אבל רב ישראל אפלו הכשרים, מכל שכן וכו', בודאי רחוקים מכלי זין הזה שהוא התפלה, רק כל כחם על־ידי הצדיק הזה שעל ידו מכניסם שיהיו בכלל בעלי תשובה, שעל־ידי־זה מקבלים כח ללחם מלחמות ה', בבחינת 'אמא אוזפת מאנהא לברתא' המזכר בהתורה הנ"ל. הינו שאף־על־פי שאין לו בעצמו כלי זין מחמת שלא עמד במלחמה הנ"ל להגביר המחשבות טובות וכו', אף־על־פי־כן עתה מקבל כח ברחמיו מבחינת בינה לבא, שהיא בחינת אמא, שהיא 'אוזפת מאנהא לברתא' לבחינת התפלה של הבעלי תשובה הנ"ל, שיהיה להם כח ללחם עם הצרים וכו', אף־על־פי שמצד עצמם אין להם כלי זין שהוא שלמות התפלה, כנ"ל.

וזה בחינת יום־כפור, שהוא עקר בחינת תשובה, שהוא יום הכפורים - תרין, אמא וברתא סלקין כחדא [שתים, שהאמא ובתה [בינה ומלכות] עולות כאחת], כמו שאיתא בזהר הקדוש (אמר ק:), הינו כנ"ל שהשם־יתברך מוחל עוונות ישראל ביום הכפורים, על־ידי בחינת תשובה, שעל־ידי־זה מרחם שאף־על־פי שלא זככו המדות טובות - שצריכין להמשיך מבינה למלכות וכו', שעל־ידי־זה עקר שלמות המלכות כנ"ל, אף־על־פי־כן, ברחמיו - אמא וברתא סלקין כחדא, וכנ"ל: