# פ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/80/

וזה בחינת מה שכתוב לעיל בענין מעלת ההליכה על קברי צדיקים הגדולים, כי הצדיק עמד במלחמה בחייו ושבר כל היצרין רעין וכו', עד שזכה על־ידי מעשיו לגלות מלכותו יתברך בעולם, שעל־ידי־זה עולה גם ביתא עלאה כנ"ל. ואז זוכה ביום הסתלקותו להסתלק לעלא ולעלא למקום שנסתלק, ושם אין מעשה ועבדא לגלות מלכותו על־ידי־זה, רק מתענג על ה' וכו', אשרי לו. אבל כבר מבאר בסימן ז' (לקוטי תנינא): שעקר שלמות הצדיק הוא שאפלו כשהוא למעלה מעלה שיהיה למטה גם כן וכו', כי חפצו ותשוקתו תמיד לגלות מלכותו בעולם, שזה רצון הבורא יתברך, שבשביל זה ברא הכל כנ"ל.

אבל לגלות מלכותו אי אפשר כי אם על־ידי עבדות ומעשים טובים שבזה העולם וכנ"ל, ושם במקום הצדיק אין מעשה ועבדא, על־כן כל שעשועיו, כשבא אדם השפל מזה העולם, אפלו אם הוא גרוע מאד, ומשתטח על קברו ומבקש שישיבנו בתשובה ויתקנו, שאזי תכף על־ידי ההתעוררות הזה הוא עושה מה שעושה, ומעלהו בבחינת 'מי עם זאת עולה' הנ"ל (אותיות עב, עח), שהוא מעלהו אף־על־פי שלא ברר המדות, אדרבא! קלקלם. כי הצדיק יש לו כח לזה לתקן הכל, על־ידי עצם יגיעתו ומסירת נפשו בזה העולם ביסורים וסגופים קשים בשביל השם־יתברך ובשביל ישראל, עד שעשה תשובה בשביל כל ישראל לדורות. וכמו שמצינו (סכה מה:): שאמר רבי שמעון בן יוחאי, 'יכולני לפטר כל העולם וכו', ואלמלי יותם בן עזיהו עמי, יכולני לפטר גם להבא עד הסוף' וכו', רק העקר שיהיה להאדם שבזה העולם איזה אתערותא דלתתא מעט על כל פנים וכנ"ל, כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר, כי כל השבירה היתה רק על־ידי־זה שלא היה שום אתערותא דלתתא, וכנ"ל: