# פב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/82/

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו, כמו שכתוב (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות כו:). כי השלשה אבות גלו אלהותו ומלכותו בעולם, ועקר התגלות אלהותו ומלכותו יתברך, הוא על־ידי בחינת התקונים המבארים בתורה "לשמש" הנ"ל, שהוא על־ידי שמצמצמין אור האין סוף וכו', ונזהרין ממחשבות רעות וכו', שזהו בחינת תפלה כמו שכתוב שם, וכמבאר לעיל.

ועל־כן כל אחד מהאבות תקן תפלה אחת. אברהם תקן שחרית (ברכות כו:): שאז מאיר אור יום שנמשך מאור אין סוף שהוא אור כל האורות, אבל אי אפשר לקבלו מרבוי אור. ומחמת זה נכשל אדם הראשון על שלא צמצם האור כראוי, והסתכל במה דלא הוי ליה רשו, כמו שאיתא בתקוני זהר (תקון סט, צט:). ובפרט מה שלא שמר המחשבה כראוי, כמו שאיתא שם בתקוני זהר - אדם הראשון במחשבה חאב וכו', ועל־ידי־זה נפגמה תפלתו שהיה צריך להתפלל בשביל תקון העולמות, כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל (ספר הגלגולים פרק יז). ואף־על־פי ששב בתשובה אחר־כך, וכן אחר־כך היו כמה צדיקים גדולים, אבל לא עסקו בתקון העולם לגלות אלהותו ומלכותו בעולם הגשמי הזה כמו אברהם אבינו, שהוא היה הראשון שעסק בתקון הצמצומים הנ"ל, באפן שיגלה אורו יתברך בהדרגה ובמדה וכו' עד שגלה מלכותו לכל, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית כד, ג): "ה' אלהי השמים ואלהי הארץ", שבתחלה לא היה נקרא כי אם 'אלהי השמים' רק על־ידי אברהם נקרא 'ואלהי הארץ'. כי הוא גלה אלקותו בעולם.

ועל־כן התחיל אברהם בתקון התפלה, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא על־ידי תפלה כנ"ל, והוא תקן תפלת שחרית, שאז נמשכין כל תקוני התפלה שהם עלית כל העולמות וכו' כמבאר בכונות. ועקר התקון שתקן אברהם וכן כל האבות היה בשביל העולם. כי בודאי גם הצדיקים הקדמונים נח ומתושלח ושם ועבר וכו' עסקו בתפלה, אבל לא המשיכו תקון התפלה לכל באי עולם לגלות מלכותו בעולם. ואברהם הוא הראשון שגלה מלכותו לכל העולם, שזה עקר התגלות המלכות כי 'אין מלך בלא עם' כנ"ל.

ועל־כן התחיל בתקון התפלה ותקן תפלת שחרית, שהיא בחינת התגלות אורו יתברך על־ידי כל תקוני התפלה שבשחרית, שאז עקר תקון התפלה בכל תקוניה, כמובן בכונות. כי אז נמשכין המחין בכל התקונים - לכל הזוכים לזה בעבודתם וכו', כי המחין הם בחינת אור יום, כידוע (פרי־עץ־חיים מנחה פרק ג), כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו' (קהלת ב, יג).

ואחר־כך בא יצחק אבינו, והוסיף לתקן תפלת המנחה שאז כבר נסתלקו המחין, ולא נשאר כי אם רשימו, כי אז מתחיל היום לערב וכו', וכמו שמבאר לעיל (אות כד). וזה בחינת הסתלקות המחין שהוא אפלו אצל צדיקים גמורים בין דרגא לדרגא וכו' כנ"ל, והוא המשיך אז תקון התפלה, כדי להתחזק בתפלה בעת שמתחילין המחין להסתלק ולא נשאר רק רשימו וכו'. ועקר התקון הוא בשביל החלושי כח שצריכין לשוב בתשובה. ועקר התשובה היא בעת שרואין שהדעת נסתלק מחמת פגמיו, כל אחד כפי מה שפגם, ולא נשאר רק איזה רשימו שזוכר עדין שצריכין לחשב על תכליתו וכו'. וזה בחינת תפלת המנחה שתקן יצחק בעת כי ינטו צללי ערב עד אשר לא תחשך השמש, שהוא בחינת הסתלקות המחין לגמרי אפלו הרשימו וכו' וכמבאר מזה הרבה לעיל.

אבל יעקב בחיר שבאבות (בראשית רבה עו, א), הוסיף לתקן גם תפלת ערבית, שהוא בחשכת לילה אחר שכבר שקעה החמה, ונחשך השמש וליליא פרישא גדפהא על עלמא [והלילה פורש את כנפיו על העולם] (זהר בראשית נג:), שזה בחינת הסתלקות המחין שהם אור יום, לגמרי - אפלו אצל הצדיקים. ותקן אז תפלת ערבית - שנוכל לעסק בתקון התגלות מלכותו גם אז. ועקר התקון בשביל העולם, כי כל האבות עסקו בתקון העולם - להחזיר כל העולם בתשובה, להשיב כלם אליו יתברך, שיקבלו עליהם על מלכותו מכל מקום שהם. והעקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלמה, וזכה להעמיד כלל ישראל בעולם, אבל ידע ברוח הקדש שעתידים לחטא, על־כן התגבר ותקן תפלת ערבית שהיא בעת חשכת לילה, שאפלו מי שנפל לחשך ממש, שהוא בחינת אריכת הגלות של עכשו, שהוא בחינת (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום", בחינת (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני" וכו', גם אז נוכל להמשיך תקון התפלה שהוא בחינת תשובה, בחינת התגלות מלכותו כנ"ל, כי "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" וכו' (תהלים קלט, יב).

וזה תקן בעת שפגע במקום, כמו שכתוב: ויפגע במקום וילן שם וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות כו:) שתקן אז תפלת ערבית. כי השיג, שעקר כל הקלקולים נמשכין מרבוי אור, שעל־ידי־זה היתה שבירת כלים וכו', וזה על־ידי שלא היתה אתערותא דלתתא. ועל־כן צריך כל אחד לצמצם האור וכו', אבל צריכין שיהיו הצמצומים כתקונן, ושישמר עצמו מאד ממחשבות רעות, שהם עקר היצרין רעים וכו' כנ"ל. ויעקב אבינו זכה לתקון המחשבה, שהיא תקון הברית יותר מכל האבות, כי היתה מטתו שלמה עד שזכה לראשית אונו וכו' (בראשית מט, ג), שזה עקר תקון המחשבה. ומעצם קדשתו הגדולה זכה להוריד עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל, של כל אחד ואחד בכל דור ודור עד עקבות משיחא.

כי זה מובן בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימן ל), שכל מה שהצדיק גדול וקדוש יותר - הוא יכול להוריד את עצמו יותר לכל הנופלים וכו' לעסק בתקונם. ועל־כן יעקב דיקא תקן תפלת ערבית, שהיא בעת החשך הגמור כנ"ל. ועקר התקון שהוא מאיר בלב ישראל - שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק לעסק בתפלה, כי 'לית רעותא טבא דאתאביד' [אין רצון טוב שנאבד'] (זהר תרומה קנ:). כי עקר התקון - על־ידי אתערותא דלתתא, על־כן כל תנועה וכל נקדה ונקדה טובה שהאדם מנתק עצמו מרע לטוב - הכל יכול להרים ולקבץ לתוך בית הקדשה, אף־על־פי שבינו לבינו בין הנקדות טובות, נעשה עמו מה שנעשה, אף־על־פי־כן צריך להתחזק לחטף בכל פעם נקדות טובות, כל מה שיוכל, כל ימי חייו מתוך עמק החשך. כי הצדיק בחינת יעקב - מרים ומקבץ ומאסף הכל לתוך בית הקדשה, ובונה מהם בנינים נפלאים, על־ידי שמעלה בחינת אתערותא לתתא ממקומות נמוכים כאלה, שזה עקר שלמות חשיבות אתערותא דלתתא. כי כל מה שהדרגא נמוך יותר ויותר - כמו כן יקר וחשוב יותר ויותר, כשעולה משם איזה התעוררות ונקדה טובה להשם־יתברך, שהיא בחינת אתערותא דלתתא, שהוא עקר תקון העולמות וכו' כנ"ל. ועל־כן עוסק יעקב בבנין הבית השלישי שאנו מקוים שיתקים לנצח, שזה עקר התקון של כל העולמות, שכלם תלויים בזה העולם. והעקר בישראל, על־ידי שישובו להשם־יתברך בכח הצדיק, בחינת יעקב, כלל ישראל העוסק בתקונם: