# פד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/84/

כי עקר כל התקונים הם על־ידי אתערותא דלתתא כנ"ל, כי השם־יתברך רוצה שדיקא אנחנו נעבד אותו מזה העולם, וכמו שאמר אדמו"ר לכמה מאנשיו (חיי מוהר"ן סימן של): 'אם היה הקדוש־ברוך־הוא רוצה לעבד את עצמו בעצמו - לא היה צריך אותך' וכו'. אבל זה ידוע, שקשה וכבד מאד להאדם לעבד את השם־יתברך, כי היצר־הרע מתגבר ומתפשט מאד, ובפרט על כל מי שרוצה לכנס בעבודת השם־יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.) על פסוק (יואל ב, כ): "כי הגדיל לעשות" - שפשט ידו בגדולים וכו'. ועל־כן בהכרח שיהיה סיוע מלעלא, ובאמת הכל ממנו יתברך, כמו שכתוב (איוב מא, ג): "מי הקדימני ואשלם", ואף־על־פי־כן צריכין איזה התעוררות מלמטה על כל פנים.

וזה אי אפשר להבין כלל איך הכל ממנו יתברך, ואף־על־פי־כן צריכין אתערותא דלתתא - זהו נפלאות תמים דעים, וכמבאר מזה במקום אחר (הלכות קריאת־שמע הלכה ה). ועל־כן יקר וחשוב מאד אצל השם־יתברך כל התעוררות והתעוררות של כל אדם מכל מקום שהוא. וכמובא הרבה בדברי רבותינו ז"ל בגמרא ומדרשים, שהשם־יתברך מבקש מישראל 'פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם' וכו' (שיר השירים רבה ה, ג). כי תכף שהאדם מתעורר בתפלה ועבודה באמת כל שהוא - מתעורר תכף אתערותא דלעלא הרבה, כי הבא לטהר מסיעין אותו (שבת קד.). ועל־ידי־זה יש לו כח להתעורר עוד, וכמו כן נמשך אתערותא דלעלא יותר וכו'. וזה עקר בחינת היחודים הנעשים מכל התפלות והעבודות שהוא מה שמתיחד אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא וכו' כמובן בכונות.

וזה השיג אז יעקב כשפגע במקום ההוא שהוא מקום הבית־המקדש, וכמובן למשכיל בדברי רבותינו ז"ל (חלין צא:), שאמרו: 'ומדוע לא עכבוהו כשעבר שם', והשיבו: 'איהו לא יהיב דעתיה להתפלל ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזיל, כד מטי לשם אמר וכו', יהיב דעתיה למיהדר, וקפצה לו הארץ ובאה לקראתו ופגע במקום וכו' (סנהדרין צה:). הינו כי כל זמן שלא היה לו אתערותא דלתתא להתעכב שם - לא רצו לעכבו מן השמים, עד אשר נתן אל לבו לחזר לשם, ותכף נתעורר אתערותא דלעלא לקרבו ובא המקום לקראתו. ואז ראה גדל עצם נפלאות ענין אתערותא דלתתא, שעל־ידי־זה נעשה אתערותא דלעלא, ועקרו במקום הזה ששם כל היחודים, כידוע. ואז השיג בעצם השגתו, שגם כל התעוררות והתעוררות מעמקי עמקי מקומות הנפולים והרחוקים מאד - גם זה יקר מאד. ועל־כן תקן אז תפלת ערבית שהוא בחינת תקון זה, כנ"ל: