# פט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/89/

וזה בחינת תפלת ערבית רשות (ברכות כז:). כי תפלת ערבית הוא מה שתקן יעקב אבינו - להתחזק בתפלה אפלו מתוך עמק החשך שהוא בתקף מרירת הגלות בגוף ונפש וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר בנין בית השלישי שאנו מקוים שיהיה נבנה בזכות יעקב וכו' כנ"ל, ועל־כן תפלת ערבית רשות. ולכאורה קשה, אם כן כשזאת התפלה של ערבית היא רשות, אם כן מה תקן יעקב אבינו? וכי יעלה על הדעת שיש אסור להתפלל בלילה? אך יעקב אבינו צפה וראה עמק אריכת הגלות המר הזה, איך הסטרא אחרא והיצר־הרע מתפשט מאד מאד בכלל ובפרט שזהו בחינת חשכת לילה כנ"ל, והוא בעצם כחו תקן שגם אז נוכל להתפלל ולשוב אל ה' שזהו בחינת תפלת ערבית כנ"ל.

אבל ראה שמעצם מרירת התפשטות הסטרא אחרא והקלפות על כל אחד ואחד - אי אפשר לתקן להטיל עליו חיוב להתפלל אז, כי אז בבחינת תקף מרירת חשכת לילה, הוא בבחינת העדר הדבור, בחינת יונה אלמת, בחינת (תהלים לט, י): "נאלמתי לא אפתח פי", בחינת (שם לט, ג): "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב" וכו', שזה נאמר על זמן הגלות, עד שלולי כח הצדיקים הגדולים בחינת יעקב - כבר היו הכל מתיאשים לגמרי מלהתפלל ולשוב אז בהתפשטות תהומות רעים וכו' כאלה. וזה תקן יעקב אבינו, שהוא בחינת כלל הצדיקים הגדולים כי ממנו יצאו כלם, שבעצם כחו תקן תקנות נפלאות ונוראות מאד, בעת שלן שם במקום ההוא, וירד למקום שירד, בעת שנתו, ומשם עלה למקום שעלה, עד שתקן שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש - יתעורר האדם ברצונות חזקים להתפלל ולשוב להשם־יתברך, ולא יתיאש מן התפלה והצעקה לעולם. כמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל ואמר: 'רק שלא יתיאש מן הצעקה והתפלה!' [אבי מע איז זיך ניט מיאש פון שרייאן, מע שרייט מע בייט וכו' (העקר שלא מתיאשים מלצעק, צועקים ומבקשים)] (שיחות הר"ן סימן ג), ואז הכל מתהפך לטובה וכו'.

וזה בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו, כי קדשת יעקב המשרש בכל אחד מישראל שבא מזרעו, הוא בחינת נקדת האמת לאמתו, שהוא בחינת רצון, שהוא בחינת אור הפנים, כמו שכתוב במקום אחר (סימן ז' תנינא). וכמו שכתוב (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", בחינת (תהלים כד, ו): "מבקשי פניך יעקב סלה", על־כן יעקב אבינו בעצם כחו, הכניס בלב כל ישראל עד סוף הדורות האחרונים האלה, שהם עקבות משיחא, שגם עתה במרירות הגלות שהוא בחינת תקף חשכת לילה - יסתכל כל אחד על האמת לאמתו, עד שכל אחד יתחזק מכל מקום שהוא ברצונות חזקים וכסופין טובים להשם־יתברך, בבחינת (שם קיט, נה): "זכרתי בלילה שמך ה'", בחינת (שם עז, ז): "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", מה יהיה הסוף והתכלית ממני ?! בחינת (שיר השירים ג, א): "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי" - שיתחזק גם אז לחפש ולבקש את שאהבה נפשי שהיא קדשת יהדותו, ואף־על־פי שנדמה לו שאינו יכול למצא, בחינת "בקשתיו ולא מצאתיו", אף־על־פי־כן "אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות" וכו'.

וזה עקר התקון שתקן יעקב אבינו, שגם בתקף חשכת לילה בחינת אריכת הגלות - נבקש ונחפש את השם־יתברך ברצונות חזקים מאד, עד שעל־ידי־זה ממילא יתחזק לפתח פיו בדבורי תפלה גם אז, בבחינת (תהלים לט, ג־ד): נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. ובאמת בחינת דרך זה, הוא עקר שלמות התפלה תמיד, וזה עקר העצה לתפלה ושיחה והתבודדות [וכמו שמבאר במקום אחר (הלכות גזלה, הלכה ה', אות כג)]. כי באמת אי אפשר להתפלל ולפרש שיחתו כי אם על־ידי רצונות טובים וכסופים וכו'. וזה בחינת 'אל תעש תפלתך קבע' וכו' (אבות ב, יג). רק שאף־על־פי־כן בהכרח לתקן תפלות שיהיו חובה בשביל ההמון עם, כי בלא זה לא יתפללו כלל. אבל יעקב שהוריד את עצמו עד הסוף, עד עקבות משיחא, הוא עסק בעקר התקון - שהוא בחינת תפלת ערבית רשות. שגם בעמק החשך הכניס לבל יתיאש מן התפלה, רק יתחזק ברצונות חזקים להשם־יתברך, עד שיתעורר מעצמו להתפלל להשם־יתברך ברשותו ורצונו, שזה עקר תקון התפלה, כנ"ל.

כי יעקב נקרא על שם העקב והסוף, בחינת עקבות משיחא, בחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", שהוא אחז בעקב עשו, ששם יש נשמות וניצוצות הנפולין שנפלו מאד עד העקב, שזהו בחינת רב הנשמות של דורות אלו, שהם בחינת עקבות משיחא, כמובן בכתבי האר"י ז"ל (ספר הגלגולים פרק לב). ובאמת הם נשמות גבוהות ועצומות מאד, רק שנפלו וירדו מאד, כמבאר מזה הרבה בספר הגלגולים. ויעקב אחז בעקב עשו, שלא להניחו לגמר רצונו הרע, חס ושלום לכבש אלו הנשמות לגמרי, רחמנא לצלן, רק יוציאם בכחו הגדול ויעלם למעלה עד הראש, וזכה לנצח המלחמה עד שנקרא 'ישראל' - "כי שרית" וכו' (בראשית לב, כט), שהוא בחינת 'לי ראש' - שהעלם מהעקב עד הראש, בבחינת ירידה תכלית העליה. אבל אף־על־פי־כן מתארך הגלות מאד. כי אי אפשר להעלותם בשלמות כי אם על־ידי אתערותא דלתתא, כנ"ל.

על־כן התיגע מאד עד שהעמיד מטה שלמה של בני ישראל, שיצאו ממנו צדיקים נוראים כאלו בכל דור, שהם בחינת התנוצצות משיח. עד שיהיה להם כח להכניס בישראל התחזקות, אפלו בעקבות משיחא בעצם ירידתם - שגם משם אל יתיאשו מן הרחמים ויתחזקו ברצונות וכסופים טובים, עד שיתעוררו לזעק ולהתפלל ולהתחנן לפני השם־יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, שזהו בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו. וזהו בודאי תקון גדול, אף־על־פי שהוא עדין רשות, כי לולא תקונו כבר היו מתיאשים עצמן אז מן התפלה לגמרי, מעצם מרירת התפשטות היצר־הרע והקלפות כנ"ל, אבל עתה בכחו הכניס בנו להתפלל ולהתחנן גם אז, וכנ"ל: