# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/9/

וזה מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל באות ז בענין תכלת - דאכלי כלא ושצי כלא וכו', אבל ישראל הדבקים בה יקבלו חיותם וכו'. כי העכו"ם שאינם מתגברים על מחשבות רעות, וגם רודפים אחר חכמות חיצוניות שנמשכים משבירת כלים שהיה על־ידי רבוי אור, כי רוצים רק לדעת הכל קדם ששברו שום מדה רעה ומחשבה רעה וכנ"ל, על־כן מכלה אותם ושורף אותם בחינת רבוי אור, בבחינת דאכלי כלא ושצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה על־ידי בחינת תקונים הנ"ל, שמצמצמין האור וכו', ומתגברין על המחשבות רעות וכו' עד שמגלין מלכותו וכו'. ואחר־כך משיגין מה שמשיגין על־ידי בחינת עלית ביתא תתאה עם ביתא עלאה וכו', הם מקבלים כל חיותם משם וכו'. וזה בחינת שהצדיק מקבל כחו מכנסת ישראל - על־ידי שמתגברין לצאת מחכמות חיצוניות ממחשבות רעות וכו'. כי הצדיק נגד כנסת ישראל הוא בבחינת ביתא עלאה נגד ביתא תתאה, שכל עליתו על־ידי עלית ביתא תתאה שהם כלל ישראל. כי שתי בחינות אלו שהם ביתא עלאה וביתא תתאה הם בכלליות ובפרטיות וכו' וכמו שמבאר לקמן (אות טז).

ועל־כן אף־על־פי שהצדיק כבר זכה בעבודתו לתקון שני בתים הנ"ל, אף־על־פי־כן, בכלליות העולמות - הוא צריך לקבל כחו מכלל ישראל, בבחינת (ברכות לב.): 'כלום נתתי לך גדלה' וכו'. ועל־כן הם מתיגעים כל כך להחזיר ישראל בתשובה ובפרט הגרועים ביותר, כי כל מה שמתגלה מלכותו יתברך ביותר על הנמוכים יותר, שהם בתכלית גשמיות העשיה ביותר - על־ידי־זה עקר עלית מלכותו יתברך. כי זה בחינת 'מלכות מקנן בעשיה' המובא בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון ו, כג.) ובכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים שער דרושי אבי"ע פרק ד), כי עקר רצונו יתברך הוא לגלות מלכותו בתקף תחתיות העשיה וכו', כמובא בדברינו הרבה בזה. ואז דיקא, כשמלכותו עולה מכל המקומות הנמוכין, על־ידי שכלם מכירין אותו יתברך ומודים במלכותו יתברך, שנתקים 'ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה' (תפלת ימים נוראים), שעל־ידי־זה עקר עלית המלכות, שהיא בחינת ביתא תתאה, אז יש עליה גם לביתא עלאה, שהיא בחינת השגת הצדיק שהשגתו בבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא נגד כנסת ישראל בבחינת ביתא עלאה כנ"ל, בבחינת מי עם זאת עולה וכו' כנ"ל. וכל מה שמחזירים בתשובה הרחוקים ביותר יש להם עליה ביותר וכו', שזהו בחינת מה שמביא בסוף על פסוק "לשמש שם אהל בהם" וכו' שזריחתו של הצדיק הינו השגתו אינו אלא על־ידי ישראל וכו', וכשישראל יוצאין מחכמתן של העכו"ם אזי הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו וכו'. ומביא שם ענין תכלת שמכלים ושצים העכו"ם וכו', ועל־ידי־זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו' עין שם כל זה היטב. ועל־ידי כל הנ"ל תוכל לחבר קצת כל דברי התורה הנ"ל שנכתבה ברמז ובקצור גדול, כאשר הבנתי מפיו הקדוש שהתורה הזאת נאמרה וכן נכתבה בקצור וברמז, כי אמר שעקר התורה אמרה רק בשביל לבטל הגזרות וכו' [כמו שמובא במקום אחר, בספר חיי מוהר"ן (סי מן קטז)]: