# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/11/

וזה שכתוב ברות (ג, ג): "ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך" - 'אלו בגדי שבת' (שבת קיג:). כי רות היתה גירת אמתית ותקנה תקון נפלא מאד מאד, עד שזכתה שיצא ממנה משיח, שעל ידו עקר גמר התקון שהוא בחינת תקון האכילה כנ"ל, דהינו לדחות ולבער הבגדים הצואים לגמרי, ולזכות לבחינת בגדים נקיים שהם בגדי שבת וכנ"ל, שזהו בחינת (רות ג, ט): "ופרשת כנפך על אמתך", שהם בחינת כנפי מצוה (זהר יתרו צג.), בחינת ציצית, בחינת בגדים לבנים, בחינת כנפי השכינה ששם באים הגרים, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל־כן היו כל מעשי רות בשעת ברור התבואה מהפסלת ובשעת האכילה, כי נכנסה בתחלת הקציר וישבה שם בשדה עד כלות הקציר. ועקר תקונה היה בשעת האכילה, כמו שכתוב (שם ב, יד): "ויאמר בעז אל רות לעת האכל גשי הלם". 'לעת האכל' דיקא, כי היא היתה גירת שהיתה צריכה לצאת ולהזדכך מבחינת בגדים צואים, שעקר אחיזתם בהם כנ"ל, על־כן נכנסה בעת שקוצרין ומבררין התבואה מהפסלת, שזהו בחינת הברור מהבגדים צואים כנ"ל. ועקר שלמות הברור בשעת האכילה כנ"ל, ועל־כן עקר התקרבותה היה בעת האכילה דיקא, כנ"ל.

וזהו בחינת (שם): "ותאכל ותשבע ותתר". 'ותאכל' - בעולם הזה, 'ותשבע ותתר' - לימות המשיח ולעולם הבא, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קיג:). הינו שזכתה שאכילתה היתה בבחינת הברור שיהיה נעשה על־ידי משיח שיצא ממנה, שהוא הברור האחרון בבחינת ברור האכילה, שזהו בחינת אכילת סעדת הצדיקים לעתיד לבוא, דהינו שתהיה האכילה מבררת בתכלית הברור, בלי אחיזת הבגדים הצואים כלל, כנ"ל, שזכתה רות לזה על־ידי שנתגירה ובאה ממקומות הרחוקים כאלה, ונתגירה באמת, וסבלה יגיעות ויסורים וטלטולים ומרירות כאלה.

כי עקר התקון דיקא על־ידי מי שהוא רחוק מאד מאד, כשהוא מתעורר לבוא להצדיקי האמת, אז דיקא נעשה תקון נפלא ונורא ביותר, ונתגדל כבודו יתברך ביותר, כי זה עקר כבודו וגדלתו יתברך כשהרחוקים והמלכלכים והמטנפים ביותר נתעוררים להשם יתברך, שעל־ידי־זה השם יתברך מעורר רחמיו וממשיך עליהם תקונים כאלה על־ידי הצדיק האמת, עד שעל ידם דיקא נטהר העולם מכל הטנופים של הבגדים הצואים שנתאחזו בעולם. כי מחמת שהם באו ממקומות כאלו ונתעוררו לשוב להשם יתברך ביגיעות כאלו, על־ידי־זה נתתקן ונטהר העולם. כי עקר כלל כל התקונים הוא לתקן דיקא במקום שנתקלקל דיקא, כמו שרואין ברות, שמחמת שהיתה נכרית בתחלה ששם עקר בגדים הצואים, ועל־כן יהושע היה לבוש בגדים צואים (זכריה ג, ג), על שהיו בניו נשואים נשים נכריות, כמו שכתוב שם במקרא, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג.), ורות שזכתה לצאת ממקום כזה ולהתגיר, על־כן היא דיקא זכתה שיצא ממנה משיח שיבער רוח הטמאה מן הארץ, שעל ידו יתבטלו אחיזת הבגדים הצואים מכל נשמות ישראל, שזהו בחינת ברור האכילה שהוא שלמות הברור האחרון שיהיה נעשה על־ידי משיח דיקא כנ"ל, שזהו בחינת 'ותאכל ותשבע ותתר', לימות המשיח ולעולם הבא, כנ"ל.

ועל־כן זכתה להוליד את עובד. ואיתא (זהר משפטים קג:): שהוא בחינת (משלי יב, יא): "עבד אדמתו ישבע לחם", הינו כנ"ל. כי עובד שממנו יצא משיח הוא עוסק בבחינת ברורים הנ"ל, שהם בחינת ברור התבואה והלחם. והעקר כשזוכין לשבע לחם בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", בבחינת 'ותאכל ותשבע ותתר', הינו בחינת שלמות הברור שהוא בחינת אכילה ושביעה דקדשה וכנ"ל, שזהו בחינת 'עבד אדמתו ישבע לחם' וכנ"ל: