# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/19/

וזה בחינת קימת חצות לילה לעסק בתורה, כי אז עקר עסק התורה בשלמות, לעורר על־ידי עסק התורה שרשי נשמות ישראל, כי כשעוסקין בתורה בחצות, מתעוררין עמו כל נשמות הצדיקים שבגן עדן, וכלהו ציתין לקליה (וכלם מקשיבים לקולו), כמו שאיתא בזהר הקדוש (לך לך עז:), ונשמות הצדיקים הם כלולין מכל נשמות ישראל, כידוע. וכשהם מתעוררין - נתעוררין כל הנשמות ומאירין זה לזה, שעל־ידי־זה נעשין בעלי תשובה וגרים כנ"ל. וזה שאיתא בזהר הקדוש (מדרש הנעלם פרשת בראשית): "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" (שיר השירים ח, יג). ודורש שם בגנים לשון גנות, ומפרש שם: 'היושבת בגנים' - 'בגנותא דעלמא'. 'חברים' שהם הצדיקים, 'מקשיבים לקולך' כשעוסקין בתורה בחצות לילה וכו', עין שם. הינו שזהו עקר מעלת עסק התורה כשקמים בחצות, כי על־ידי שנתעוררין מהשנה אז ועוסקין בתורה, על־ידי־זה מעלין נשמתו וכל הנשמות התלויים בו, מבחינת 'אני ישנה' הנזכר בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת נשמות הפגומין, קדם ששבין בשלמות להשם יתברך, שהם בחינת 'פלגא' וכו'. ואז מעלין כלם מגנותא וזילותא דהאי עלמא, על־ידי שנתעוררין לקולו כל נשמות הצדיקים שבגן עדן, וכנ"ל. וזה שמזהיר ומחזק הפסוק את כל אדם שיקום בלילה ויעסק בתורה, ולא יפל בדעתו מחמת שהוא מגנה על־ידי מעשיו. כי אף־על־פי־כן הצדיקים ציתין לקליה, שזהו 'היושבת בגנים' - בגנותא דהאי עלמא שפלה, אף־על־פי־כן 'חברים', שהם הצדיקים, 'מקשיבים לקולך', כי כלם מתאוים לשמע קולך בתורה ותפלה. ועל־כן 'השמיעיני' ולא תאמר שימאסו, חס ושלום, בקולך מחמת גנותך, כי אדרבא, השם יתברך והצדיקים משתעשעים בקולך דיקא, כי זה עקר כבודו יתברך בכל עת, שהרחוקים ביותר מתעוררין להשם יתברך, כמבאר שם בהתורה הנ"ל.

ועל־כן מתאבלין אז בחצות על חרבן בית־המקדש, כי עקר ההתקרבות של כל הרחוקים להשם יתברך, הוא על־ידי הבית־המקדש שכלול מכל התקונים הנ"ל, על־כן צריכין אז להתאבל עליו, שעל־ידי־זה יעורר רחמיו שיבנה במהרה בימינו, שעל־ידי־זה יתתקן הכל כנ"ל.

ואחר־כך בבקר לובשין ציצית ותפלין, כי ציצית הם בגדים לבנים, בחינת כסות נקי, הפך הבגדים הצואים כנ"ל, שזה עקר כבודו, בחינת 'כבדהו בכסות נקי', כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־ידי הכבוד נשלם היראה, שזהו בחינת תפלין שהם בחינת יראה, כמו שכתוב (דברים כח, י): "וראו וכו' ויראו ממך". ועל־ידי־זה יכולין להתפלל, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן מתפללין אז בטלית ותפלין, שהם בחינת היראה שהוא בחינת תפלין, שנשלם על־ידי הכבוד, שעולה על־ידי הגרים, שבאים תחת כנפי מצוה, שזהו בחינת ציצית, שכל זה נעשה על־ידי התורה שעוסקין בחצות כנ"ל, וכמבאר בכונות האר"י ז"ל, שעקר תקון ציצית ותפלין ותפלה בבקר, הוא על־ידי קימת חצות לעסק בתורה, הינו כנ"ל. וזה שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קנג.): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - 'אלו ציצית', "ושמן על ראשך אל יחסר" - 'אלו תפלין', הינו כנ"ל: