# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/22/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.): 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו', אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסק בתורה' וכו', ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו', אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכר לו יום המיתה" וכו'. ולכאורה קשה, אם כן יזכיר לו תכף יום המיתה, ועוד, הלא אנו רואים רב בני האדם שזוכרים יום המיתה בפיהם, ואף־על־פי־כן עושים מה שעושים, רחמנא לצלן, וכמו שכתוב (תהלים מט, יד): "ואחריהם בפיהם ירצו סלה". אך באמת עקר המלחמה כנגד היצר־הרע, הוא רק על־ידי התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:): 'אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח' וכו'. ועל־כן קראו 'מנול', כי עקר התגברותו על־ידי הנוול של הבגדים הצואים כנ"ל. והתקון על־ידי מימי התורה וכו' וכנ"ל.

וכמו ששמעתי מפיו הקדוש ז"ל שאמר: 'נכספתי מאד להמשיך העולם אל עשיה, דהינו שיהיה חיוב לכל אחד בכל יום ללמד כך וכך כפי ערכו' וכו'. ושאלתי אותו אז: הלא יש בני אדם בעלי עברות, רחמנא לצלן, השיב בלשון גערה קצת: 'אין אתה יודע כח הגדול של התורה? וכו'. וכונתו היתה שאפלו מי שנלכד בעברות, חס ושלום, ונדמה לו שאי אפשר לו לצאת משם, אם אף־על־פי־כן היה קובע לו שעורים קבועים לתורה בכל יום ויום, היה כח התורה מתגבר, עד שגם הוא היה נתתקן ויוצא מהם סוף כל סוף (עין מזה בשיחות הר"ן שיחה יט שאחר הספורי מעשיות).

נמצא, שעקר נצחון היצר־הרע על־ידי התורה, אבל הבעל דבר מתגבר על האדם על זה בעצמו, לבטלו מהתורה, ואפלו כשאדם עוסק לפעמים בתורה - הוא מתגבר להפילו מזה. ועקר הסתתו לדחותו מהתורה, חס ושלום, הוא על־ידי־זה בעצמו, מחמת שרואה שעוסק בתורה ואף־על־פי־כן עדין הרע שלו בתקפו, על־כן מתנכל עליו הבעל דבר להסיתו, לדחותו חס ושלום מהתורה לגמרי. אבל מי שמסתכל על האמת לאמתו, ויזכר באמת יום המיתה, שסוף כל סוף יעברו ימי חייו כצל עובר, ויצטרך לתן דין וחשבון וכו', בודאי לא יסתכל על הסתת היצר־הרע, ויקים דברי רבותינו ז"ל לעסק בתורה בכל יום חק ולא יעבר, יהיה איך שיהיה, כי סוף כל סוף המאור שבה יחזירהו למוטב.

וזה היה כונת הגמרא הנ"ל, שצוה לעסק בתורה, או בקריאת שמע כדי לנצח היצר־הרע. ואם לאו, שלא נצחו על־ידי התורה, ואזי ירצה היצר־הרע להתנכל עליו לדחותו מהתורה לגמרי, מאחר שרואה שאין מועיל לו עסק התורה לנצח היצר־הרע, ולפעמים יש נופלים כל כך, עד שדוחה אותם אפלו מלקרות קריאת שמע על־ידי שמפילו הבעל דבר בדעתו מחמת רבוי מעשיו הרעים, כי כך דרכו של היצר־הרע, היום אומר לו עשה כך, למחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו וכו' (שבת קה:). והעצה על זה, 'יזכר לו יום המיתה', הינו שיזכר יום המיתה שסוף כל סוף יהיה מכרח למות, ואז בסוף הכל בודאי טוב יותר כל מה שחטף בזה העולם איזה דבור תורה ותפלה וקריאת שמע, אף אם הוא כמו שהוא. ועל־כן על־ידי שיזכר לו יום המיתה, יחזר אל התורה וקריאת שמע - שיתגבר לעסק בתורה בכל יום, או על כל פנים יקרא קריאת שמע בכל יום, ולא יפל בדעתו משום דבר, ואז בודאי יזכה סוף כל סוף לנצח היצר־הרע. נמצא, שעקר נצחון היצר־הרע על־ידי התורה כנ"ל.

אך מחמת שלאו כל אדם יכול לנצח היצר־הרע על־ידי עסק התורה בזמן מעט, רק הרב צריכים להתגבר לעסק בתורה ימים ושנים הרבה עד שינצחו, ובתוך כך עובר על האדם מה שעובר, ורוצה הבעל דבר להפילו מעסק תורתו, מחמת שנדמה לו שאין מועיל לו עסק התורה, חס ושלום, על־כן 'יזכר לו יום המיתה' שסוף כל סוף מה יעשה ליום פקדה, ועל־ידי־זה בודאי ישוב אל התורה בכל עת, אפלו אם יעבר עליו מה, ואז בודאי יזכה לנצח היצר־הרע, ולהפשיט מעצמו הבגדים הצואים שמהם כל הבלבולים והמניעות, כי עקר התקון על־ידי התורה שהיא מקור מים חיים כנ"ל. נמצא, שכונת רבותינו ז"ל להזכיר לו יום המיתה, כדי שישוב אל התורה, שעל ידה עקר נצחון המלחמה. והמאמר נעוץ סופו בתחלתו והבן: