# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/24/

וזה (שמות כז, כ): ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו'. 'ויקחו אליך' דיקא, כי משה הוא כלל התורה, בחינת הצדיק האמת שיכול לעורר ולהאיר שרשי נשמות שבתורה, שעל־ידי־זה מביא הארה לכל אדם, שמשם נדלקין שבע קני המנורה, שהם בחינת כלל נשמות ישראל שכלולים בשבעה כתות. וזהו: ואתה תצוה את בני ישראל - 'תצוה' לשון צותא והתחברות, הינו שאתה תצוה ותחבר ותיחד את בני ישראל, דהינו שרשי נשמותיהם שבתורה, כדי שיגיע הארה על כל אחד כנ"ל. ועל ישראל מטל: ויקחו אליך שמן זית זך - כי הם צריכין להתעורר מלמטה כנ"ל, על־כן צריך כל אחד לקח ולהביא להצדיק בחינת "שמן זית זך", הינו בחינת הטוב שבדעתו ומחו שנקרא (שמות ל, כה): "שמן משחת קדש", כי עקר הברור על־ידי הדעת, כי 'כלא במחשבה אתברירו' (זהר פקודי רנד:), וצריך כל אחד לראות לקח בחינת שמן זית זך, הינו הנקדה טובה שבדעתו שנמצא בו עדין, כי אפלו בפושעי ישראל - עדין נמצא בו איזה נקדה טובה, שהוא בחינת שמן זית זך, שצריך להכין עצמו להביאו להצדיק, על־ידי שיכריח עצמו לעסק בתורה ותפלה ומצוות, וכל כונתו יהיה כדי שיהיה נתפס בו אור הצדיק, כדי שתהיה נשמתו נדלקת ומאירה כמו נר ממש בבחינת (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" כנ"ל.

וזהו כתית למאור - 'כתית' דיקא, כי צריכין לבטש ולכתת הגוף ולסבל כמה יגיעות גדולות וכמה מיני מרירות עד שיזכה שיוכל האור לתפס בנשמתו בבחינת 'אעא דלא סליק בה נהורא מבטשין לה, גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין ליה' (עץ שלא נתפסת בו האש – מכים בו, כמו כן גוף שלא נתפס בו אור הנשמה מכים בו), כמו שאיתא בזהר הקדוש (שלח קסח.). וכן מבאר במדרש בפרשה זאת (שמות רבה לו, א): שבשביל מה נמשלו ישראל לזית? אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, ואחר־כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת, ונותנין אותן במטחן ואחר־כך טוחנין אותן, ואחר־כך מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואחר־כך נותנין את שמנן, כך ישראל וכו'. הינו שצריכין לסבל כמה וכמה מיני יגיעות גדולות עד שזוכין להפשיט מעצמו הבגדים הצואים שמהם כל המניעות, כדי שיהיה נתפס בו הארת הצדיק בבחינת כתית למאור כנ"ל.

וזהו להעלות נר תמיד - 'תמיד' דיקא, שצריכין להכריח עצמו לעסק בתורה תמיד בכל יום, כמו שכתוב (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה". כי כל פעם חוזרין ונעורין המניעות וכו', שהם בחינת הבגדים הצואים, ועל־כן צריכין בכל פעם להתגבר כנגדם על־ידי התורה וכנ"ל.

וזה באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו וכו' - שמצות הדלקת המנורה כנגד ארון העדות ששם הלוחות שהם שרש התורה, ששם עקר שרשי נשמות ישראל בחינת "תוכו רצוף אהבה" וכו' (שיר השירים ג, י). כי עקר הדלקת המנורה כדי להמשיך על ישראל הארת שרשי נשמותיהם שבתורה, שנמשך על־ידי הצדיק וכנ"ל, שזהו בחינת הדלקת נר חנכה, שזהו בחינת גדל תקף הנס. כי בבית־המקדש לא היה יכל להדליק הדלקה קדושה זאת כי אם הכהן בהיכל על המנורה הטהורה, ועתה על־ידי שהסטרא אחרא שהם בחינת מלכות יון הרשעה רצו לבטל עבודת בית־המקדש לגמרי ולהשכיח תורתו וכו' וטמאו כל השמנים וכו' - חמל עלינו השם יתברך ועמד לנו בעת צרותינו עד שנתהפך מהפך אל הפך, כי אדרבא, עתה על־ידי תקף הנס, נתוסף לנו מצוה קדושה שהוא הדלקת נר חנכה בכל שנה, שעל־ידי־זה זוכה כל אחד מישראל להאיר בביתו בחינת קדשת הדלקת המנורה הטהורה, שהוא בחינת המשכת ההארה משרש נשמתו שנמשך על־ידי הצדיק האמת כנ"ל. ועל־כן נסמך מיד לפרשה זאת - פרשת בגדי כהנה, כי על־ידי בחינת שמן הנ"ל, בחינת הארת התורה - נטהרין מבגדים צואים, וזוכין לבגדים נקיים בחינת בגדים לבנים שהם בחינת בגדי כהנה, כנ"ל: