# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/30/

וזה בחינת מעלת הנוסעים והולכים על קברי צדיקים אמתיים, כי הצדיק שעסק כל ימיו בתורת חסד, דהינו שלמד תורה על מנת ללמדה, דהינו שהיה עוסק בתורה, עד שהיה מעורר שרשי נפשות ישראל שבתורה, שעל־ידי־זה רבים השיב מעון והגדיל כבוד השם יתברך וכו' כנ"ל, זה הצדיק אפלו כשנסתלק - עדין הוא עוסק בזה להחזיר כל העולם למוטב על־ידי שממשיך על כל אחד הארה משרש נשמתו שבתורה, כי כל צדיק כפי חלקו בתורה, כשנסתלק - נסתלק עמו חלקו שיש לו בתורה, ובשביל זה בעת שנסתלק צדיק, אז קשה לומר תורה, מחמת שנסתלק עם הצדיק, חלקו שבתורה, כמו ששמעתי כל זה מפיו הקדוש בעת שנסתלק צדיק אחד (עין שיחות הר"ן קלב), והצדיקים הגדולים שכל התורה כלולה בנשמתם, כשנסתלקים - נסתלק עמם שרש כל התורה שהוא שרש כל נפשות ישראל. אבל אלו הצדיקים הגדולים מחמת אהבתם את ישראל, וכל ימיהם מסרו נפשם בשבילם להביא להם הארה משרש נשמותיהם, על־כן גם עתה אחרי הסתלקותם, אינם מניחים שיסתלק אור שרש התורה עמם לגמרי, רק הם עוסקים גם לאחר הסתלקותם, להמשיך ולהאיר בישראל בכל אחד ואחד הארה משרש נשמתו שבתורה, כי כל התורה שהיא כלל נשמות ישראל כלולה בנפש הצדיק, כידוע.

ועקר גדלת מעלת הצדיק הוא שאפלו כשנסתלק למעלה למעלה למקום שנסתלק יהיה למטה גם כן להמשיך הארה לכל דרי מטה, כמו שמבאר בהתורה "כי מרחמם ינהגם" (בלקוטי תנינא סימן ז, עין שם). כי הארת נפש הצדיק נשארת על קברו הקדוש ומאירה בכל העולם העשיה, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (שער רוח הקודש מב:). נמצא, כשבאים על קברו ששם הארת נפשו, שנסתלקה לשם עם כל התורה שעסק בה כל ימיו ללמד לאחרים, על־ידי שהיה מעורר בתורתו שרשי נשמות ישראל שבתורה, כשבאים לשם ממשיכים על עצמו הארה משרש נשמתו שבתורה, כי שם כלולים כל נפשות ישראל ששרשם בתורה וכנ"ל, שעל־ידי־זה חוזרים למוטב כנ"ל: