# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/32/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (חלין ז:): 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם'. וזה שאמרו על פסוק (קהלת ד, ב): "ושבח אני את המתים שכבר מתו" וכו' לענין דוד המלך, עליו השלום, שבשעה שבקש שלמה המלך, עליו השלום, להכניס הארון לבית קדש קדשים דבקו שערים זה בזה, ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה, עד שאמר (דברי הימים־ב ו, מב): "זכרה לחסדי דויד עבדך". כי עקר שלמות קדשת ישראל הוא כשהבית־המקדש בנוי על מכונו, והארון עומד על מקומו בבית קדש קדשים, שמשם היתה נמשכת הארה לכל אחד מישראל משרש נשמתו שבתורה שעמדה בבית קדש קדשים על מכונה ועל מעמדה. כי מקדם כתיב (שמואל־ב' ז, ו): "ואהיה מתהלך מאהל אל אהל ובמשכן", ולא היה מקום קבוע להארון, ועל־כן לא היתה הארת התורה מאירה כל כך בתכלית השלמות, ועל־כן היה מתיגע דוד מאד למצא מקום להבית־המקדש, כמו שכתוב (תהלים קלב, ד): "אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה'". ועקר הוא מקום הארון, שהוא נקדת האבן שתיה שמשם תצא תורה, כמו שכתוב (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה", הינו שמשם יוצאת הארת התורה משרשה ומקומה ומאירה באור גדול, עד שמגיע ההארה על כל אחד ואחד מישראל כפי שרש נפשו בתורה וכנ"ל.

ועל־כן בדורו של דוד ושלמה היו צדיקים גדולים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה טו, א). מחמת שאז היתה מאירה הארת התורה ביותר, מחמת שיגע דוד, עד שמצא מקום קבוע לארון וכנ"ל, כי דוד עסק כל ימיו בתורה בבחינה הנ"ל, בבחינת תורת חסד, שהוא בחינת (ישעיה נה, ג) "חסדי דוד הנאמנים". כי דוד היה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, כמו שכתוב (שמואל־א טז, יח): "וה' עמו" - 'שהלכה כמותו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג:). כי זה עקר בחינת מסיק שמעתתא אלבא דהלכתא, דהינו שיזכה על־ידי עסק התורה לעורר שרשי נשמות ישראל שבתורה, עד שמגיע הארה על כל אחד מישראל להחזירו למוטב, להורות לו דרך והלוך איך יזכה לצאת מהרע שלו ולהתקרב להשם יתברך, שזהו עקר שלמות פסק ההלכה, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז). ועל שם זה נקראים 'הלכות' לשון 'הליכה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה עג:): 'אל תקרי הליכות אלא הלכות'. הינו שעל־ידי ההלכות יזכה לילך בדרכי ה' ולשוב אליו יתברך, שזהו עקר שלמות עסק התורה, שנזכה על־ידי הלמוד לשמר ולעשות ולקים, כמו שאנו מתפללים בכל יום (בברכת אהבת עולם): 'ותן בלבנו בינה וכו' ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים' וכו'. וכמו שכתוב (תהלים קיא, י): "שכל טוב לכל עשיהם", 'ללומדיהם' לא נאמר אלא 'לעושיהם' וכו', שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו וברבו וכו' (ברכות יז.), ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום (תהלים קיט, ט): "במה יזכה נער את ארחו לשמר כדבריך", הינו איך זוכין לדרך וארח שעל־ידי־זה יזכה הנער המנער מכל טוב, הרחוק מהשם יתברך כמו שרחוק, שיזכה גם הוא 'לשמר כדבריך'.

ומחמת שדוד היה מתיגע על זה כל ימיו, על־כן זכה באמת למצא מקום הבית־המקדש להעמיד הארון על מקומו ומכונו, ולא יהיה מטלטל עוד, כדי שיאיר הארת התורה משרשה ומקומה בשלמות, כדי שיגיע ההארה על כל אחד ואחד בפרטיות וכנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים, אף־על־פי שדוד התיגע כל כך בשביל לתקן נפשות ישראל, ופעל וגמר הרבה מאד, כי מצא מקום הבית־המקדש להעמיד שם הארון שלא נתגלה עד ימיו, אף־על־פי־כן עדין התגרה הבעל דבר בישראל, עד שהחטיאם אחר־כך עד שנחרב הבית־המקדש. כי זה צריכים לדעת, שאף־על־פי שהצדיקים הגדולים עושים תקונים נפלאים בכל דור ודור, בפרט בחירי צדיקיא, כמו דוד, וכיוצא, שעשו מה שעשו לטובת תקנת נפשות ישראל, ופעלו וגמרו הרבה מאד, אף־על־פי־כן הבעל דבר אינו מניח את מקומו, ומתגרה בישראל בכל פעם יותר, וחותר הרבה מאד לקלקל כל התקונים של הצדיקים, אבל אף־על־פי שהוא מקלקל הרבה מאד, אף־על־פי־כן: "אתה מרום לעולם ה'" (שם צב, ט).

כי גדולי הצדיקים מתקנים תקונים נפלאים כאלה, עד שאף־על־פי שמקלקל אחר־כך כמו שמקלקל, אף־על־פי־כן נשארת הרשימו של התקון לנצח, שעל־ידי־זה סוף כל סוף יגמר הצדיק התקון שהתחיל. ועל־כן אף־על־פי שהבעל דבר התגרה אחר־כך עד שנחרב הבית־המקדש שני פעמים, אף־על־פי־כן מקום הבית־המקדש שהוא מקום הארון שמצא דוד נשאר קים לעולם, כי זה אי אפשר לקלקל בשום אפן, כמו שכתוב (שם סח, יז): "למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכן לנצח", כי מיום ששרתה שכינה בבית־המקדש - לא שרתה במקום אחר, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא בא ה):