# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/34/

וזהו (תהלים פז, ב): "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", ודרשו רבותינו ז"ל: "אוהב ה' שערים המצינים בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות" (ברכות ח.), והדבר תמוה לכאורה, והלא בכל הבתי מדרשות עוסקים בהלכות. אך הענין הוא על־פי הנ"ל, כי עקר השלמות כשעוסקין בתורה עד שיכולין לעורר שרשי נשמות ישראל להחזירם למוטב, שאלו הצדיקים עושין שערים חדשים ופותחין כל השערים שמכבר להתקרב על ידם להשם יתברך ולהכיר אותו יתברך. וזהו בחינת 'שערים המצינים בהלכה', שעל־ידי הלכות התורה נעשים ציונים וסימנים להכיר השערים, כי השערים נעשו על ידם כנ"ל. ועל־כן ההלכות הם מצינים בהשערים, כי על ידם נעשו.

וזהו בחינת שערים המצינים בהלכה, שהקדוש־ברוך־הוא אוהבם יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי 'לא המדרש עקר אלא המעשה' (אבות א, יז), כי הקדוש־ברוך־הוא אוהב ביותר למוד התורה שמביא לידי מעשה, דהינו מי שיכול על־ידי עסק תורתו לעשות ולצין שערים להתקרב על ידם להשם יתברך, שזהו בחינת שערי הבית־המקדש שדרך שם היו מכירין אותו יתברך. כי הבית־המקדש הוא בחינת הדעת, לדעת אותו יתברך, שאי אפשר לדעת ממנו יתברך, כי אם על־ידי כמה שערים ופתחים נפלאים שעושין הצדיקים, בבחינת (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד", דהינו בחינת השערים והפתחים שנעשין בדעת האדם, שדרך שם נכנס מלך הכבוד, כי דרך שם נכנס בו השגת וידיעת אלהותו יתברך: