# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/35/

וזהו שאמרו שם (בברכות ח.): 'הינו דאמר רבי חיא בר אמי: מיום שחרב בית־המקדש אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד'. הינו שיזכה האדם על־ידי ההלכה לילך בו ארבע אמות על כל פנים, שזהו שעור מקומו של אדם, כי כל אדם יש לו ארבע אמות, שהם נמשכין מארבע אותיות הויה, הינו שכל אדם בכל מקום שהוא - יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם להשם יתברך [ועין מזה במקום אחר (חשן משפט, הלכות חלוקת השתפין ד, ג)]. ואלו הארבע אמות זוכין על־ידי הלכות, על־ידי כח הצדיקים שעוסקין בתורה בבחינה הנ"ל, להמשיך הארת הנשמה משרשה שבתורה שזה נעשה בבית־המקדש ביותר. ועכשו מיום שחרב בית־המקדש אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, הינו מי שזוכה על־ידי הלכות התורה לבחינת ארבע אמות הנ"ל, דהינו למצא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו להשם יתברך, דהינו שיגיע לו הארה מהתורה, עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב להשם יתברך, וזה יקר מאד בעיניו יתברך. ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עקר גדלתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך, וכנ"ל: