# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/38/

ועקר התקון הוא על־ידי התורה כנ"ל, כי כל התקונים והברורים שצריך האדם לברר בזה העולם, שכלם כלולים ומרמזים בברור הלחם והתבואה כנ"ל - כלם אינם נעשים כי אם על־ידי התורה, ששם שרש נשמות ישראל, שמשם מגיע הארה לכל אחד בכל פעם שישוב בתשובה ויעסק בעבודתו יתברך, שעל־ידי־זה מברר ומתקן בכל פעם כפי הברור והתקון שצריך אז וכנ"ל. ועל זה מרמז גם כן מה שהשיב על השאלה ' מהיכן קשרית המוציא, מהיכא דקדים בשולא ', הינו שהשאלה היתה, איך ובאיזה דרך זוכין לפרס המוציא, הינו איך זוכין לברר עקר הברור האחרון שהוא בשעת האכילה, שאז עקר היגיעה והעבודה, כי צריכין לברר הטוב הנפלא מבחינת "קיא צואה ממש" וכנ"ל, שזהו בחינת מה שעובר על כל אדם ועל כל הדורות בכלל ובפרט, שמתפשט הבעל דבר בכל פעם במניעות ועכובים רבים, בפרט בסוף - כשרוצה לכנס בשלמות לעבודת ה', כי כל זה נמשך, מחמת שצריך כל אדם לברר הטוב מהרע בכמה וכמה מיני ברורים כמו התבואה והלחם וכנ"ל, ואחר־כך כשכבר נשלם בשלמות ברור הלחם, עדין צריכין ברור האחרון שקשה מכלם שהוא בשעת האכילה עצמה, וכנ"ל.

וכמו שהוא בענין האכילה בעצמה, כמו כן הוא בכל עבודת האדם, שכל העבודות שעובד את השם יתברך בתורה ומצוות, כלם הם בחינת ברורים, וצריך לסבל יגיעות אחר יגיעות, ולשבר מניעות רבות ועצומות מאד הנמשכין מהבגדים הצואים, עד שיזכה לברר הטוב בכמה ברורים כראוי. אבל עדין יש בחינת ברור האחרון, שהוא בחינת ברור האכילה, שאז צריכין לגרש ולדחות הקלפות והסטרא אחרא הנאחזין בהטוב עדין, שהוא בחינת הברור הנעשה בשעת האכילה בעצמה וכנ"ל. ועל זה שאלו ' מהיכן קשרית המוציא ' - הינו איך זוכין לזה הברור האחרון שאז תכלית הברור, ואז מתפשטין המניעות והבלבולים על האדם כמו שמתפשטין, עד שיש שנדמה להם שאי אפשר לעמד כנגדם, ומחמת זה רבים נכשלו ונפלו כשהגיעו סמוך לגמר שלמותם, וכמו שאמר רבנו ז"ל, שיש שהוא כבר אצל הפתח וחוזר משם, ויש שאז מתפשטין כנגדו כל כך וכו' כמו שמבאר בלקוטי תנינא (בסימן מח). וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל. ועל זה היתה התשובה: 'מהיכא דקדים בשולא', הינו ממקום שהיתה התחלת התקון והברור שנקרא בשם בשול, כי גם כל שאר הברורים והתקונים של התבואה נקראים בשם בשול, כי צמיחת התבואה נקרא גם כן בשם 'בשול', כמו שרגיל בדברי רבותינו ז"ל לקרא גדול הפרות והתבואה בשם 'בשול', כמו שאמרו: 'משעה שמתחילין להתבשל באילן', וכיוצא בזה הרבה, הינו שהשיבו, שעקר התקון והברור בסוף הוא ממקום התחלת התקון, שהוא על־ידי התורה, שעל ידה עקר התקון מתחלה ועד סוף.

וצריך האדם להיות חזק מאד מאד לעמד על עמדו, לבלי להתרשל מדברי תורה, חס ושלום, בכל אשר יעבר עליו, ואף־על־פי שרואה שמתפשטין כנגדו כמו שמתפשטין - אל יניח את מקומו ויתגבר בכל פעם מחדש לעסק בתורה ותפלה, כי "יראת ה' טהורה עמדת לעד" (תהלים יט, י), הינו שהתורה שנקראת 'יראת ה' טהורה' היא 'עומדת לעד', ובכל מה שעובר עליו - יוכל להתגבר על־ידי התורה. וכמו שהתחלת התקון הוא על־ידי התורה, כמו כן הוא הגמר, שזהו בחינת מהיכן קשרית המוציא, מהיכא דקדים בשולא - שהברור האחרון שהוא בחינת בציעת פרוסת המוציא שהוא קשה מאד, צריך שיהיה ממקום התחלת הבשול והברור, שזהו בחינת מהיכא דקדים בשולא - דהינו ממקום שהתחיל הברור והתקון, שהוא על־ידי התורה שקדמה לעולם, שמשם התחלת כל התקונים, ומשם גמר כל התקונים עד הסוף האחרון, כי "יראת ה' טהורה עומדת לעד" (תהלים יט, י):