# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/43/

ועל־כן אסור לנהג בזיון באכלין ובפרט בפת, כי עקר תקון וברור האכילה הוא בבחינת עלית הכבוד מזילותא דגלותא, כמבאר לעיל. ועל־כן אסור לבזותם. ועל־כן על־פי רב כשאחד רוצה לכבד את חברו הוא מכבדו באיזה דבר מאכל ומשקה, כי שם עקר הכבוד בבחינת 'שלחן מלכים', 'מלך הכבוד' וכנ"ל. וזה שאמר יוסף (בראשית מה, יג): "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים", 'כבודי' דיקא, שזכה להעלות הכבוד דקדשה במצרים. ועל־כן "ומהרתם והורדתם את אבי הנה". כי אין לו להתירא עוד מזהמת מצרים שלא יתגברו על בניו, מאחר שכבר הקדמתי לפניהם וזכיתי להעלות הכבוד מזילותא (דגלותא), על־כן בודאי מעתה יוכלו בני ישראל להתקים שם עד שיצאו משם ויעלו את הכבוד, כי עקר הגלות הוא מה שהכבוד דקדשה נפל אליהם כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן אמר להם: 'והגדתם לאבי את כל כבודי' וכו' - שגם עתה זכיתי להעלות הכבוד, ועל־ידי־זה אין להתירא מהם עוד, כי בכחו יוכלו להתקים עד הגאלה עד שיחזר הכבוד לישראל בשלמות: