# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/44/

וזה בחינת מעלת קביעת מקום לסעדה, שכשקבעו מקום אז דיקא אחד פוטר את חברו בברכת המוציא וברכת המזון. אבל אם אכלו מפזרין בלא קביעות - אין אחד פוטר את חברו, כמבאר בשלחן ערוך כמה דינים בזה (בסימן קסז). כי כבר מבאר, שכל הברורים הם בבחינת ברור הלחם והתבואה, שצריכין לבררם בכמה וכמה ברורים זה אחר זה, ועקר הברורים בשלמות הוא בסוף בשעת האכילה בעצמה וכו' וכנ"ל (באות לח). ועל־כן צריך האדם להיות חזק מאד מאד בעבודת ה', וצריך להיות עקשן גדול מאד בעבודתו, מחמת שבכל פעם מתגברים המונעים יותר ויותר, שנמשכין מבחינת הבגדים הצואים, שצריכין כמה וכמה מיני יגיעות ולסבל כמה וכמה מיני מרירות ועקמימיות ובלבולים והתגרות הרבה עד שזוכין להפשיטם, מה שאי אפשר לבאר ולפרש כלל, כי ההתגרות שלהם והמניעות וההסתות וכו' משתנים בכל עת ובכל אדם, על־כן צריכין לחזק את עצמו בכל פעם בהתחזקות גדול מאד.

אבל לא היה אפשר להחזיק את עצמו לגדל ההתגרות בלי שעור, לולי ה' עזרתה לנו, שחמל עלינו והקדים רפואה למכה, ונתן לנו את התורה על־ידי משה רבנו, עליו השלום, ושלח לנו צדיקים נוראים שעשו תקונים נפלאים עד שקבעו מקום לתורה, שזה בחינת דוד שהוא בחינת משיח, שיגע כל ימיו עד שמצא מקום לה', דהינו מקום הבית־המקדש שהוא מקום הארון, כי עקר הכנעתם בכל פעם הוא על־ידי התורה כנ"ל. על־כן צריכין שתהיה התורה קבועה בקביעות גדול, כדי שבכל פעם יוכל לברח אל התורה בכל מה שיעבר עליו, שזהו בחינת קביעות בתי מדרשות לתורה, בחינת קביעות הישיבות של הצדיקי אמת, שהם בחינת מקדש מעט, כי צריכין לעשות מקום קבוע לתורה, כדי שעל־ידי־זה יוכל כל אחד לברח בכל פעם אל התורה בכל מה שיעבר עליו, כי קביעות התורה תתגבר ותעמד כנגד כל המונעים וכו', כי עקר ההתגברות על־ידי התורה כנ"ל.

וזה בחינת (קהלת יב, יא): דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא וילך א): 'מה מסמר קבוע, אף דברי תורה קבועים' וכו', הינו כנ"ל, שצריכין שיהיה קביעות גדול להתורה, כדי שיוכל לעמד בכל פעם נגד המונעים העצומים ולשוב אל הדרך הישר והאמת בכל פעם. וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יד, ד) על פסוק זה: דברי חכמים כדרבנות וכו' - 'מה דרבן מכון את הפרה לתלמיה - אף דברי תורה מכונין את האדם' וכו', הינו שצריכים להנהיג ולהדריך את האדם בכל פעם - לכונו לדרך הישר בכל פעם, כמו שמנהיגין את הפרה בדרבן ממש, בכל פעם שהיא רוצה להטות ראשה לאיזה דרך אחר מן הצד, מלמדין אותה בדרבן שתטה ותכון הדרך לתלמיה. כמו כן ממש צריכים להנהיג ולהדריך את האדם, מחמת שבכל פעם מתעוררים ומתגברים עליו מה שמתגברים ומתגרים בו מאד מאד, על־כן צריכין בכל פעם לחזקו ולהדריכו לכונו לדרך הישר. וזה נעשה על־ידי בחינת וכמשמרות נטועים - דהינו דברי תורה הקבועים, שעל־ידי שיש בחינת בתי מדרשות וישיבות קבועים לדברי תורה, על־ידי־זה יכולים לכונו בכל פעם לדרך הישר כמו הפרה לתלמיה בדרבן כנ"ל.

וזהו וכמשמרות נטועים בעלי אספות - 'בעלי אספות' דיקא, הם בחינת הצדיקים הגדולים שיכולים על־ידי עסקם בתורה, לעורר שרשי נשמות ישראל שבתורה, שהם נקראים בעלי אספות - כי הם מאספים ומקבצים הנשמות יחד ומזוגם ומיחדם, שעל־ידי־זה נולדים נשמות הגרים ומאירים ומתעוררים נשמות הפושעי ישראל בתשובה כנ"ל. ואלו הצדיקים דיקא עושים קביעות לתורה, בבחינת וכמשמרות נטועים בעלי אספות - 'מה מסמר קבוע' וכו', כי הם דיקא מטהרין את האדם בכל פעם מבחינת הבגדים הצואים, וממשיכין לבם לשוב בכל פעם אל התורה בהתחזקות נפלא מאד, כי בכל פעם ממשיכין עליהם הארה חדשה משרשי נשמותיהם שבתורה, שעל־ידי־זה נתעוררין בכל פעם מחדש לשוב להשם יתברך, אף אם עובר עליו מה שעובר, כי עקר ההתחזקות בכל פעם הוא על־ידי התורה, דהינו על־ידי שרשי נשמות שבתורה, שנתעוררין ומאירין בכל פעם על־ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת 'בעלי אספות' וכו' כנ"ל.

וזהו: נתנו מרעה אחד - זה בחינת גדל השלום שנמשך על־ידי־זה כמבאר בתורה הנ"ל, שמתחלת 'להמשיך שלום' וכו', עין שם. כי כן פרש רש"י שם על פסוק זה: נתנו מרעה אחד - שאף־על־פי שאלו מטהרין ואלו מטמאין אלו מחיבין ואלו וכו', כלם נתנו מרעה אחד וכו', עין שם. הינו בחינת שלום גדול שנעשה על־ידי עסק התורה בבחינה הנ"ל, דהינו על־ידי שמעוררין שרשי נשמות ישראל שבתורה, שעל־ידי־זה נעשין גרים ובעלי תשובה ומעוררין אותם בכל פעם על־ידי עסק התורה בבחינה הנ"ל, עד שנשארים קימים וקבועים על עמדם, ונתגדל כבוד השם יתברך על ידם בכל פעם ונשלם היראה, שעל־ידי־זה נעשה שלום (כמו שמבאר שם, עין שם):