# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/45/

ועל־כן כשקובעין מקום לאכילה - אחד פוטר את חברו בברכה, כי על־ידי קביעות מקום, מקבלין כח ברור האכילה מבחינת מקום קביעות התורה, שנמשך מבחינת קביעות מקום הארון שמצא דוד, ששם עקר שלמות ברור האכילה, כמו שכתוב (דברים יב, ז): "ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם" וכו'. וכל מה שאוכלין בכל מקום שהוא - צריכין לקבל כח הברור משם, שזהו בחינת מצות ברכת המזון, שהוא לברך על ארץ־ישראל ששם מקום בית־המקדש, כמו שכתוב (שם ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה" וכו'. ועל־כן צריכין קביעות מקום לברכת המזון והמוציא, כי הם דברים הטעונים ברכה במקומן (ארח חיים, סימן קעח, סעיף ה) - ואז דיקא אדם פוטר את חברו, כי אז נמשך כח הברור מבחינת קביעות מקום התורה הנ"ל, שמשם עקר שלמות הברור בכל הבחינות, עד תכלית הברור האחרון שהוא בשעת האכילה בעצמה. ועל־כן אז דיקא אחד פוטר את חברו - כי שם נכללים הנשמות זה בזה על־ידי עסק התורה הנ"ל של הצדיקים, שהם מעוררים שרשי נשמות ישראל שבתורה שהם בחינת בעלי אספות. וזהו בחינת קביעות מקום הארון, כי שם כלולים כל שרשי הנשמות, כמו שכתוב (שיר השירים ג, י): "תוכו רצוף אהבה" וכו'. ועל־כן אז אחד פוטר את חברו - מחמת שהנשמות נכללים זה בזה, שזה נעשה על־ידי בחינת קביעות מקום דיקא, שהוא בחינת קביעות מקום לתורה שנמשך על־ידי בחינת בעלי אספות דיקא, כנ"ל:

הלכות דברים הנוהגים בסעדה