# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/49/

ועל־כן כשבאו המלאכים אצל אברהם נתן להם לאכל, כי בזה הראה להם שלא יקטרגו על ישראל שרוצים לקבל את התורה אף־על־פי שעתידין לחטא, וזה שמובא במדרש (שמות רבה כח, א): 'בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגע במשה וכו', והלא זה הוא שאכלתם אצלו'. כי אז כשבאו המלאכים לאברהם אז התחיל התנוצצות קבלת התורה, מאחר שכבר נמול אברהם שהיא מצוה ראשונה שנצטוה בה, וגם באו לבשרו שיהיה נולד יצחק, שממנו יצאו כל ישראל שיקבלו את התורה, על־כן אז השתדל אברהם אבינו להציל את ישראל שלא יוכלו המלאכים לקטרג עליהם אף־על־פי שהם כמו שהם.

ועל־כן נתן להמלאכים לאכל, כדי שידעו ויבינו על־ידי־זה כל מה שהאדם צריך לסבל בעולם הזה, שהוא מכרח לאכל שיש בו ברורים כאלו, עד שבסוף צריך לבררו בתוך הגוף מפסלת כזה. ועל־כן אין לקטרג על האדם אם נכשל, חס ושלום, במה שנכשל, מאחר שהוא במקומות כאלו שצריך לברר מבחינת קיא צואה ממש ממקומות מטנפים כאלה.

ועל־כן באמת המלאכים הנ"ל, אף־על־פי שאכלו בקדשה גדולה כראוי למלאכים, וראשון ראשון מסתלק, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מח, יד), אף־על־פי־כן לא יצאו נקי אז, כי נכשלו בשלמותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עד שהכרחו להתמהמה בזה העולם ולא יכלו לעלות עד בימי יעקב, ואחד לא עלה עד ימי מנוח, כמובא (ילקוט ראובני ריש וירא), כי מזה העולם קשה מאד לצאת נקי בשלמות, כמובא, שהמלאך כשבא לזה העולם אינו יכול לעלות למקומו עד שטובל עצמו כמה טבילות בנהר דינור. ועקר ברור הטוב מהזהמא בזה העולם כלול בבחינת אכילה וכנ"ל. כי עקר הזהמא נתאחזה על־ידי חטא אדם הראשון שהיה בענין האכילה, ועל־כן אברהם אבינו, עליו השלום, כבד את המלאכים בענין האכילה, ובזה הראה ורמז להם גדל עצם היגיעות והמרירות שצריך האדם העלוב הזה לסבל בזה העולם, על־כן אין להם עוד פתחון פה לקטרג על ישראל שלא יקבלו את התורה, כי בודאי ההכרח לתן לנו את התורה, כי אי אפשר לעמד נגד זה העולם כי אם על־ידי התורה, שנקראת אכילה דקדשה, כנ"ל באריכות. ועל־כן כשרצו לקטרג על משה כשעלה למרום לקבל את התורה - צר קלסתר פניו כמו אברהם ואמר להם: 'הלא זה הוא שאכלתם אצלו', כמו שכתוב במדרש הנ"ל, הינו שהשם יתברך השיב להם: איך יש לכם פתחון פה לקטרג על קבלת התורה לזה העולם, והלא אכלתם אצלו, 'אכלתם' דיקא, כי בזה טעמתם קצת מה שצריך האדם לסבל בזה העולם, עד שאי אפשר לו לחיות ולהתקים בלי התורה, כמו שכתוב (תהלים קיט צב): "לולא תורתך שעשעי" וכו' וכנ"ל.

ועל־כן כשבא המלאך אל מנוח ורצה גם כן לכבדו לאכל, השיב לו שאינו רוצה עוד לאכל, כמו שכתוב (שופטים יג, טז): "אם תעצרני לא אכל בלחמך", כי אז כבר הגיע שעתו לחזר ולעלות, על־כן לא רצה עוד לאכל שלא יתעכב יותר, כי כבר טעם גדל הכבדות של ברור האכילה אצל אברהם כנ"ל, שעל־ידי־זה נתעכב כל כך כנ"ל. וזה שנאמר שם בעליתו למקומו (שם יג, יט): "ומפלא לעשות" כי עליתו למקומו היה בדרך פלא גדול, כי קשה לעלות ולשוב למקומו לנקות עצמו מזהמת זה העולם כנ"ל, ובשביל זה קבעו לנו רבותינו ז"ל בברכת אשר יצר 'ומפליא לעשות', כי זה הברור הוא פלא גדול כנ"ל:

הלכות בציעת הפת הלכה ו' - נכללת בהלכות נטילת ידים הלכה ו' (מאות י' והלאה):