# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/6/

וזהו בפרט ובכלל, כי בפרטיות על כל אדם צריך לעבר כל זה, שצריך להתיגע לברר בברור אחר ברור, והברור האחרון שהוא בבחינת אכילה קשה מכלם. וזה שבקש דוד המלך, עליו השלום (תהלים מ, ט): "לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי". שיהיה הברור הנעשה על־ידי תורה ומצוות, בבחינת ברור האכילה בתוך המעים, שאז נדחין כל הפסלת גמור לחוץ, כמו כן יהיו נדחין כל הקלפות וכל הסטרא אחרא ותקף הזהמא, הכל יהיה נפרש ונבדל ונדחה לחוץ. ועל־כן קבלת התורה וקיומה נקרא בשם אכילה, כמו שכתוב ביחזקאל (ג, א): "אכול את המגלה הזאת", שהוא כלל התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין כא. וברש"י שם). וכתיב שם (פסוק ג): "ואכלה ותהי בפי" וכו'. כי כל קיום התורה והמצוות, הכל הוא בחינת ברורים, לברר הטוב ולדחות הרע שהם הקלפות והכפירות שהם בחינת קיא צואה ממש. ועל־כן נקראים בשם אכילה, כי צריכין שיהיה הברור בבחינת אכילה, שאז הוא תכלית הברור, בבחינת 'ותורתך בתוך מעי', דהינו שיזכך עצמו מהבגדים הצואים לגמרי, ויפשיטם מהטוב, וישליכם לחוץ. וזהו בחינת מה שמבטיח להצדיקים (ישעיה כג, יח): "לאכל לשבעה ולמכסה עתיק", שיזכו לעתיד לבחינת אכילה זכה, שאין בה אחיזת בגדים צואים כלל, רק האכילה תהיה בבחינת 'לאכל לשבעה ולמכסה עתיק'. 'מכסה עתיק' הוא תכלית שלמות הבגדים וכסות נקי, בחינת (דניאל ז, ט) "ועתיק יומין יתיב ולבושיה כתלג חור". אשרי הזוכה לזה.

וזה שבקש יעקב (בראשית כח, כ): "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש". שתהיה האכילה בבחינת בגדים נקיים וכנ"ל. וזהו בחינת (תנחומא בשלח כ): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', כי המן היה נבלע באיברים, כי הוא מאכל שהמלאכים נזונין ממנו (יומא עה:), שאין בו אחיזת הבגדים הצואים - שהוא בחינת מאכל אדם הראשון קדם החטא, כי עקר שלמות קבלת התורה וקיומה הוא כשמזככין עצמו בשלמות מבחינת הבגדים הצואים, כמו אכילת המן שהיה זך מזה לגמרי, כי היה נבלע באיברים. ועל־כן היה משה בהר ארבעים יום בלי אכילה, מחמת שהוא היה כלל קבלת התורה, על־כן היה צריך לזכך עצמו מזה בתכלית הזכוך: