# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518-2/65/8/

ועקר שלמות זה התקון והברור האחרון הנ"ל, נעשה רק על־ידי משיח שהוא בחינת דוד. ועל זה בקש דוד (תהלים כב, כז): "יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה'" וכו' - שיהיה הברור בשלמות בבחינת ברור האחרון של האכילה כנ"ל. וזה בחינת (שם כג, ה): "תערך לפני שלחן נגד צררי" וכו'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט:): שלעתיד לבא יעשה הקדוש־ברוך־הוא סעדה לצדיקים וכו', וכשירצו לברך ברכת המזון - יברך דוד המלך דיקא ויאמר: 'לי נאה לברך' וכו'. כי עקר קבול השכר לעתיד הוא בבחינת תקון וברור האכילה בשלמות וכנ"ל, וזה יהיה נשלם על־ידי דוד שהוא משיח. ועל־כן הוא דיקא יברך ברכת המזון, כי ברכת המזון מברכין על ברור האחרון של האכילה, כי ברכת המזון מברכין אחרי שכבר אכלו, שכבר נתברר הטוב להחיות את האדם, ואז צריכין לברך את השם יתברך כדי שיהיה הברור בשלמות.

ועל־כן צריכין להזכיר ארץ־ישראל בברכת המזון. וזה עקר מצות ברכת המזון, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה" וכו'. כי עקר כלליות הקדשה הוא ארץ־ישראל, וכל עקר קדשתה בענין קדשת האכילה, שהם המצוות התלויות בארץ, שהם חלה ובכורים ותרומות ומעשרות וכל הקרבנות. ועל־כן הזכיר שם אדמו"ר ז"ל ענין ארץ־ישראל לענין כלל הקדשה, שצריך האדם לבוא אחרי יגיעות רבות הבאים מהבגדים הצואים, כמו שמבאר שם על מאמר רבה בר בר חנה 'רמא כופתא וסכרא לירדנא'. כי הירדן מפסיק בין קדשת ארץ־ישראל לחוץ־לארץ וכו', עין שם. כי עקר הקדשה בפרט בחינת הברור של קדשת האכילה הוא על־ידי ארץ־ישראל, על־כן צריכין לברך על ארץ־ישראל אחר האכילה. ועל־כן דוד המלך דיקא יברך ברכת המזון אחר הסעדה של לעתיד, כי הוא משיח, שהוא יגמר הברור האחרון שהוא בבחינת ברור האכילה, שזהו בחינת ברכת המזון כנ"ל. ועל־כן דוד הוא העקר שכבש ארץ־ישראל בשלמות, כי עליו נאמר (דברים כה, יט): "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך", כמו שפרש רש"י שם: "ואין זה אלא בימי דוד". כי כבישת ארץ־ישראל הוא בבחינת הברור האחרון של האכילה, שהוא מצוות קדשת האכילה התלויות בארץ, שכל זה נעשה רק על־ידי דוד שהוא בחינת משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן: