# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518/63/3/

וזה בחינת (פסחים קטו:): "לחם עני" – 'מה דרכו של עני בפרוסה'. כי עקר העניות נמשך מבחינת 'בעצבון תאכלנה' שבא על־ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חמץ. ועל־כן העני חשוב כמת, בחינת "ביום אכלך ממנו" וכו', ומי שחונן את העני ונותן לו מלחמו, אזי הוא מעלה את העני מבחינת עניות, מבחינת 'בעצבון תאכלנה' שבא מבחינת חמץ. ועל־כן נקרא הצדקה בשם פרוסה, כמו שכתוב (ישעיה נח, ז): "הלוא פרס לרעב לחמך". כי הוא מעלה אותו מבחינת 'חמץ' לבחינת 'מצה', שזה בחינת פרוסה ושבורה בחינת שבירת קנה החית כנ"ל. ועל־כן נקראת המצה 'לחם עני'. כי עקר תקון העניות וחיותו הוא על־ידי בחינת מצה, על־ידי שמעלין אותו מבחינת חמץ למצה, כי צדקה הוא גם כן בחינת 'הא', כי זה עקר תקון הצדקה שממשיכין 'הא' ועושין מצדק צדקה, כידוע. הינו בחינת 'הא' הנ"ל, בחינת 'הא' דמצה. וזה 'מה דרכו של עני בפרוסה' כך מצה היא פרוסה, כי זה עקר בחינת מצה. וזה עקר חיות העני, כי זה בחינת 'הא' הנ"ל וכו' כנ"ל. וזה בחינת: "עוללים שאלו לחם פורס אין להם", 'פורס' דיקא כנ"ל.

וזה בחינת (ירמיה טז, ז): "ולא יפרסו להם על אבל לנחמו" וכו'. כי האבל שנגעה בו סטרא דמותא, חס ושלום, על־כן אין לו כח אז לפרס ולבצע על הפת, כי אינו יכול אז להכניע סטרא דמותא שהוא בחינת חמץ, ולפרס את הפת ולהעלותו מחמץ למצה מחית להא כנ"ל, כי אז אין לו זה הכח. ועל־כן אסור לו לאכל סעדה הראשונה משלו (יורה דעה, סימן שעח, סעיף א), ועל־כן צריכין להברותו משל אחרים, כי הוא אז בבחינת עני, שאי אפשר לו לעלות מחמץ למצה כי אם על־ידי אחרים שפורסים לו מלחמם, ועל־ידי־זה מעלין אותו מחמץ למצה כנ"ל.

וזה בחינת 'לחם עני' שדרשו רבותינו ז"ל עליו: 'מה דרכו של עני בפרוסה' וכו' כנ"ל. דבר אחר: 'לחם שעונין עליו דברים הרבה'. הינו הך. כי על־ידי בחינת מצה, על־ידי שמשברין קנה החית ועושין ממנה הא בחינת 'גער חית קנה', דהינו על־ידי קדשת המחשבה - על־ידי־זה יכולין להתפלל בכח להוציא הקול בכח גדול בתפלתו. וזה בחינת 'לחם שעונין עליו' וכו'. כי על־ידי לחם זה, בחינת מצה, על־ידי־זה עונין בקול גדול. כי על־ידי־זה יכולין להתפלל בקול גדול, דהינו תפלה בכח, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם: