# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518/63/4/

וזה גם כן בחינת תקון האכילה, דהינו לברר ולהעלות הלחם מחמץ למצה כנ"ל, כדי לזכות לתפלה בכח, כמבאר במאמר הנ"ל, כי עקר כח האדם וחיותו הוא על־ידי האכילה, כנראה בחוש, כי האכילה נמשך מבחינת גבורות, בחינת גבורות גשמים, שזה בחינת רעמים, כנ"ל במאמר הנ"ל, כי גשמים הם על־ידי רעמים, ומשם נמשך הפרנסה והאכילה, וכן עקר תקון הדעת הוא כפי האכילה כנ"ל. ועל־כן כשאוכל בקדשה, אזי הקול היוצא בכח בתפלתו שנמשך על־ידי כח האכילה כנ"ל, ופוגע במח, אזי נעשה ממנו רעמים. ואזי הלב שומע, כנ"ל במאמר הנ"ל. נמצא, שהכל תלוי באכילה דקדשה, שמשם נמשך הכח ומשם עקר שלמות הדעת כנ"ל. גם היראה שממנו תוצאות הקול הוא גם כן על־ידי אכילה בקדשה, כי עקר היראה באה לאדם בשעת אכילה, כמובא במקום אחר בדברי רבנו ז"ל (לקוטי תנינא סימן עז):