# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1518/63/5/

וזה בחינת 'מהיכן קא שרית המוציא? מהיכא דקדים בשולא' (סנהדרין קב:), כי על־ידי האפיה על־ידי האש על־ידי־זה נתברר ונתתקן הלחם, כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז). ועל־כן על־ידי האש נתברר הלחם מזהמת הנחש, ועל־כן צריכין לבצע 'מהיכא דקדים בשולא', ממקום שהתחיל האש לשלט בתחלה, כי שם התחיל הברור והתקון, ועל־כן שם צריכין לבצע ולברך 'המוציא', שעל־ידי־זה משברין קנה החית ועושין 'הא' בחינת 'הא' דה'מוציא. ואזי מוציאין הלחם מחמץ למצה מחית ל'הא' שזה עקר הברור, כנ"ל: