# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/63/1/

וזה בחינת ברכת המזון, כי כל הדברים שבעולם שאדם אוכל ונהנה מהם - בכלם יש בהם בחינת אהבות הנפולות, וצריך להעלותם ולקשרם לאהבה שבקדשה בבחינת (שיר השירים ז, ז): "אהבה בתענוגים", שכל התענוגים שבעולם צריכין להעלותם ולקשרם לאהבה דקדשה. וכל זה נעשה על־ידי שמקשרין הלב אל הנקדה, שהוא בחינת צדיק כנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטלין אהבות הנפולין וזוכין לאהבה דקדשה בחינת כהן, ששורה אצל הנקדה כנ"ל.

וזה בחינת כל הברכות שתקנו חכמינו ז"ל על כל הדברים שבעולם שאסור להנות בלא ברכה (ברכות לה.), כי על־ידי הברכה מקשרין הלב אל הנקדה שהוא בחינת צדיק, שהוא מקור כל הברכות, בבחינת (משלי י, ו): "וברכות לראש צדיק", בבחינת כהן מברך (ארח חיים סימן רא, סעיף ב), כי כל הברכות הם בחינת אור הנקדה הנ"ל שהוא מקור כל הברכות כנ"ל, בחינת "פי ידבר חכמות", הינו הברכה והשבח להשם יתברך שמברכין בפה דיקא, כנ"ל במאמר הנ"ל לענין תפלה וכו'. ושם אצל הנקדה שורה אהבה דקדשה בחינת כהן, ועל־ידי־זה נתבטלין האהבות הנפולין שהם החרפות וכו', כנ"ל.

וזה בחינת ברכת המזון, שמשם למדו רבותינו ז"ל כל הברכות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.): 'לאחריו מברך - לפניו לא כל שכן', כי עקר גמר הברור של המאכלים הוא אחר האכילה, שאז הוא תכלית הברור שאז מתחיל המאכל להתעכל במעים ונתברר המאכל, דהינו הטוב והמבחר שבמאכל עולה אל הלב, ומשם נתברר המבחר ועולה אל המח והמותר לשאר האיברים, והפסלת הגמור נדחה לחוץ לגמרי וכו', ועל־כן צריכין לברך ברכת המזון אחר האכילה, כדי שיתברר המאכל בקדשה, כדי שיתקשר הלב אל הנקדה שבפה על־ידי ברכת המזון וכנ"ל. ועל־כן ברכת המזון הוא על הלחם דוקא, כי 'פתא סעדא דלבא' (פת סועדת הלב), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מח, יא), ומחמת שהלחם סועד הלב, על־כן שם צריכין הברור יותר מאהבות הנפולין שהם בחינת שבירת לב כנ"ל, ועל־כן צריכין לברך אחריו שלש ברכות כדי לקשר הלב אל הנקדה על־ידי הברכה שהוא בחינת אור הנקדה כנ"ל.

וזה: "ויאכל וישת וייטב לבו" – 'זה ברכת המזון' (זהר ויקהל ריח.; רות רבה ה, טו), כי על־ידי ברכת המזון נתבטל רע הלב, שהוא בחינת אהבות הנפולין שבירת לב כנ"ל, כי מאיר הלב על־ידי הנקדה שהוא בחינת צדיק, בחינת טוב, בחינת (ישעיה ג, י): "אמרו צדיק כי טוב", ועל־כן על־ידי־זה: 'וייטב לבו' על־ידי ברכת המזון, וכנ"ל: